*

 

 
:מאמר
/ כניעת המשורר

__________________

יוסף כהן-אלרן

*

מה מביא סופר ומשורר צעיר להכריז כי אין לו כוונה לכתוב יותר אחרי שלושה-עשר פרסומים, אותם פרסם בכוחות עצמו ובתוכם רומנים, ספרי שירה, ספרי סיפורים, וספר אחרון שהוא פואמה אוטוביוגרפית, כעדותו? אבל כך ערן בדינרי מצהיר: לא אכתוב יותר. אני מביא כאן שלוש התרשמויות קצרות, בנ ות שורות אחדות כל אחת, משלושה ספרים שלו שראו אור:

 

"עד שהירח יתמלא"

________________

ערן בדינרי הוא סופר, מספר, משורר ומוסיקאי ובעיקר על כך הוא כותב בספר זה, בו ארבעה רומנים קצרים על אמנים, שבמרכזם, לאורך מאה עמודים משתרע "עד שהירח יתמלא", שמעניק לספר את כותרתו. ברומן קצר זה הוא מביא לנו תיאור של שוטטות מתוסכלת של מי שמחפש תכלית, לאחר שהתפרסם זה עתה ספרו הראשון והוא תוהה ומר נפש בגלל הדממה שאחרי. כוחו של בדינרי בהיצמדות לדמות הראשית ותיאור כל פרט של מעשיה, בכתיבה איטית, ברורה ומדויקת, בנושאים ובנופים שברור כי אלה מוכרים לו היטב.

 

"על האהבה הזאת אני מדבר"

_____________________

אחרי עשר שנות שקיעה בכתיבת ספרו הראשון, נופלת על דיוויד כרעם ביום בהיר ביקורת באורך חצי שורה של גדול המבקרים, הפוסלת אותו באחת וללא רחמים ובפאב בו ישב אומר לו מנגן ג'ז מבוגר: "אם הנגינה שלי גרמה לך לשכוח איפה אנחנו, אז אני באמת עושה מה שנועדתי לעשות". הלא כך גם הכתיבה, האמנות בכלל? בייאושו הוא נוסע לברלין כדי לטבוע בזָרוּת ומרבה לשוטט בה, בימיה ובלילותיה, ברחובותיה ובפינותיה, ואולי כוחו של הספר, הכתוב בקצב שאינו מרפה בתיאורי הנופים האורבניים שבו, ובשוטטות הרבה שאינה אלא מסע לחיפוש הנפש, ומעלה בי מצעירותי גיבורים נודדים מספָרים של הרמן הסה המוזכר כאן.

 

"אני ואנדי מקדואל"

________________

כמו סרט-נואר אפל של פעם, כך מתגלגלת "הפואמה האוטוביוגרפית" של בדינרי, צינית ומתגרה בחיי עצמו, ולרגעים הזכירה לי את הסופר פיליפ רות בטיעוניו על החיים. "לכתוב סיפור אוטוביוגרפי זה / להיות יורד ים עם רטייה על העין. /  אם סופר טוען שהוא נאמן למקור - / שימשיך לשפשף את הזין. / לכתוב סיפור אוטוביוגרפי זו / לכל היותר חוויה חסרה / הזיכרון שנראה צלול כמו ראי / הוא בסך הכול עיבוד של פשרה." וזאת למה? כי, הוא אומר גם, "...אהבה היא לפעמים רק / מחשבות." וככל שזה נכון, או לא, זה עדיין סיפור שיש בו כאב, מתגרה, מאתגר, לא פחות מהאמירה כי "השירים מנצחים / כשהמשורר נוחל תבוסה".

*

אודה שרק שלושה מספריו אותם הצגתי למעלה קראתי והבאתי לכאן את התרשמותי הקצרה מהם, ואודה עוד, ששלושתם ריתקו אותי בסגנונם המיוחד והקצבי, וכי האמירה שלו בסוף ספרו האחרון, הפואמה האוטוביוגרפית שלו, כי לא יכתוב יותר הכאיבה לי. זאת החלטה קשה ומייסרת ואיני בטוח שיעמוד בה, כי זה מאבק עצמי קשה, אבל כך או כך הצהרה מעין זו מעוררת מחשבות, ובוודאי הוא כי כואב המצב שגורם לאמן לא לעסוק באמנותו. כל זה בא מסיבה שאני מאמין שאינה תלויה בו, אלא באוויר העכשווי שמכביד על הנשימה, שמקשה על פרסומו של ספר, שהולך ונעשה לא מפרגן ולא תומך באמנים ברוב המקרים. כמה חבל.

_______________

 

:

חפש באתר

טואול - בניית אתרים