סיפור:
זה לא היה זיון – זו הייתה מלחמה / זאב ליכטנזון

 

נועץ עצמו היישר בלב הפעור של כוסה, נדחף בזעם

,מריץ סרטים של נקמה חלומה ומדומיינת, מבוצעת בשברייה נוטפת..

עזרה לתסריט עקמת-הפין שלו, שהתאימה לאירוע כמו קונדום צפוף  

לבננה כועסת.

 אל הכלי העקומי הזה התוודע כבר בגיל  שתיים עשרה המיוסר ,

בעודו מנסה להתארגן עם הבלגן של קרי לילה בתולי .

היא לא מתקרבנת בקלות.

היא לא מתקרבנת בכלל..

הכבשה השחורה ,שרובצת קבע על בור השופכין שלה – צווחה   

באלם ,מחאה על מריטת תלתליה הנפרצים.

הסכימה ,אבל עוד לא הייתה מוכנה.

בעצם, בכלל לא הייתה מוכנה ,אבל מאותגרת חשבון אישי-נשי ישן.

הצנרת לא עמדה בקצב הלב .המוח טרם השתלט על  האירוע.

עוד לא הוגש משקה ראשון לקבלת פנים נמרצת כל כך.

דמיון דרוך רץ בשולי האירוע ,לאלחש את הצבוט והדחוף.

 מיד אחריו הגיעה כל האונה .

לא. היא לא תיתן לו את הכיף הזה. הוא לא יקרע לה את הצורה.  

לא תכוס ולא תתחת.

את ההפקה הזו היא תנהל . תסריטאית, במאית, שחקנית, מפיקה  .

הכול בקונטרול המלא שלה.  

גם אז הם התאימו זה לזו כמו כפכף לרגל. זה מה שחיבר וזה מה 

שהפריד. והרגל חשבה בדיוק מה שחשב הכפכף. 

לפעמים נפש תאומה זו לא מציאה כל כך גדולה. מילא אחת כזו, אבל  

שתיים? לכו תחיו עם זה.   

 

נפגשו בבוקר במסדרון הארוך והצפוף של בית החולים.

הוא מדדה אל מרפאות החוץ והיא אצה מהמיון  אל המחלקה שלה.   

בשנייה שחלפו זו על פני זה, עשו אחורה פנה ,יו טרן מרוח  

בהפתעה  אמתית.

-         מה אתה עושה פה?   

-          

-         ואת ?

 

-         אני, את רואה, סוחב רגל אל האורטופד.   

 

-         -אני מקומית. בכירה בכירורגית ב. 

-          

-         אופס, לא שמתי לב לחלוק. לבן תמיד החניף לך . איזה יופי

       לראות אותך. 

טיילו בעיניים זה על זו, ולהיפך. מקמטים פיות בחיוך מהוסס  

ובתחושה מסוכסכת.

-         מוכרחה לרוץ. דחוף במחלקה. תתקשר בערב. זה הנייד.  

 

-         ועוד איך מתקשר. בטח. יו. כמה כמה זמן .  

 

ועוד איך התקשר.  

יושבים ומאיצים מבטים מבולבלים .

התחילו בנשיקותיים מהוססות ליד הדלת. ריח זכור לטוב תחב  

עצמו  אל החוטמים ,דוחף לצניחה על שני כסאות צנומים.

ישיבה נוקשה. חיוכים מסודרים. מושכת חצאית על הברכיים. 

זקוף ושואב בטן. רוכנת קדימה. קצת חושפת. מקרב טיפה את  

הכיסא. קמה. יושבת. מוזגת.

 עיניים בולשות .מהגוף אל תפאורת החדר, מאצבעות קמוצות על  

כוסות וויסקי אל שפתיים מתנועעות מילים.

-         וואללה .כמה כמה זמן.   

 

חמש שנים  של זוגיות סטודנטיאלית. היא רפואה הוא משפטים.

בדירת חדר קטנה בלב העיר.

לפיד אש תמיד מעל באר נפט.כך אפשר היה לדייק מליצית את  

תאומות הגוף  והנפש של השניים. 

המשקולות של לימודים תובעניים, ואצלו גם עבודה במקביל ,שיקעו 

אותם על מצע מתיש וגדוש להבה. מקור הדדי לנחמה ולאנרגיה .

בלי התפרפרויות ואימונים אצל גופים זרים. התנהלות לא שכיחה

במחוזות הגיל והנסיבות.

קרעו עצמם בהצטיינויות וחגגו בעייפות ובשמחה את ההורמונים 

ומשאות הנפש. שזה אומר -  למדו כמו חמורים והזדיינו כמו שפנים. 

לא צריך להיות נחשן גדול ,כדי לחשב את המועד בו יפסיקו לחיות 

בחטא ויתמסדו בחסדי האל ונציגיו ,בחופה. 

אין כמו החטא. אין שמחה כשמחת החוטאים. לכן, מאד לא הפתיעו 

איש, כאשר עם סיום התארים והתחלת ההתמחויות והמישפוח,  

חלפה  עברה רק שנה וגם הם חלפו עברו זו מזה.  

היא בדרכה אל הד"ר והוא במסלול אל עו"ד.

שעות ההתמחות הארוכות שלה, לילות המשמרת ,תורנויות השבת

 והחגים ,חשפו אותה לאוכלוסייה אינטימית ושונה מזו המתורגלת.

 לילות ארוכים ומתישים של פרצופי חולי, הותירו אותה לא פעם, כה

זקוקה לנחמה. ומי שקרוב לצלחת, יותר קל לו לקחת.

כך הגישה עצמה על מגש של כוסף אל כל מי, שהינגישו  לה 

את עצמם ,בדיוק  מאותן סיבות ובאותם המקומות.

בנסיבות מובנות אלה לא הייתה כל אפליית גיל. יכולים היו להיות  

עמיתים להתמחות, או בכירי המומחים.

 אחדות הזמן והמקום פעלה נמרצות באחדות הגוף והאינטרס.

והוא? גם הוא. נשמות תאומות. 

מה שהיא חוותה בחוות החולים שלה, חווה גם הוא בחוות  

האדווקטים שלו. מסטאז'ריות עמיתות ועד לשותפות בכירות. שעות  

עבדות  מטמטמות זימנו תגובות בהלימה מלאה.  

אבר קטן יש לו לאדם - מרעיבו שבע, משביעו רעב, בשיעור הזה של  

משפט עברי, לא השתתף. כמו שלא השתתף בהרבה שעורים.  

פרנסה. בת זוג בבית. ועד שתהיה רופאה...  

נחמת רבים ? והם רבו. הרבה. מעט המפגשים בלוחות  

הזמנים שלהם הפכו להתנגשויות של אין נחמה. לא מריבות אוהבים,

מריבות עייפים, מריבות  עצבים, מריבות של שוטים.

עד לנקודה שבה הגוף חדל להגיב לחיבובי מילים ולבדלים 

של מפגשי בשר, אנחות ונזילות. לא עובד.

אף אחד לא וויתר. קרבות של האשמות וסקילות של ניאוצים..  

טוב זה  לא היה .המשך כבר לא יכול להיות. 

-         זו את. 

 

-         מה פתאום, זה אתה. 

 

-         את. בגללך  

 

-         אתה. אתה. בגללך 

 

-         שוב עם ההוא 

 

-         עוד פעם עם ההיא  

 

-         מתי את חוזרת? 

 

-         מתי אתה גומר?

ואלה רק החלקים העדינים של הסיפור. מילות הפתיחה לשעות

מושחתות עד חזירות קדם אלימה.

נשמות תאומות.

זהות שכופה שוני. שניים שהם אחד, מתרסקים רק על השונות

המגדרית . הוא לציור של שירותי גברים והיא  נכנסת לליידיז.  

ההמצאה הגנטית הזו של היקום טרם הבשילה. יצאה לשוק ברמת 

סטארט אפ בגרסת בטא..

 לא. אפילו לא זה. זו סתם מלאכת החיים . והכי גרוע. כל כך בנאלי  

וצפוי. לחם חוק לכל אדווקט  מתחיל  לענייני משפחה ומחלות דומות.   

 

גוד בלסט וויסקי. רבע בקבוק הספיק. שניהם לא היו מתורגלים.  

הבקבוק הוצע לשימוש אחרי המתנה ארוכה, מאז שהגיע כמחוות  

תודה מחולה שבע ייסורים ורצון .

זה היה מרשם מתאים לדיאגנוזה, קליר קייס בנסיבות מקלות.

פרוגנוזה זריזה . מנס ריאה ואקטוס ריאוס מהירים.

גונדולת סהר שטה לאיטה בחלון הגדול ולא מצליחה לבזוק עליהם 

טיפה של רומנטיקה ספרותית.

היסטוריה אישית גוררת רגליים בחדר, אך זריזה מספיק כדי 

להסתיר הבלחות של תקווה, הבהובים של חלומות גולים.

 

ממבזק הזיכרונות חוזרים אל זירת האירוע.

תפסה בהגה השלטון המקומי, שפכה למערכה את הסיכה הנחוצה .

 בינתיים רק על היד שלועסת את ערימת תלתליה הנמוכים.

כן .היא מוכנה. גם הוא.

המרווח הנפתח ונסגר בין כרסו הקטנה לבין ערימת בטנה ,

הסתיר וגילה, הסתיר וגילה את זינו הבועט. פנים-חוץ, פנים-חוץ .

מהלך מונוטוני ,אבל נחוץ אבולוציונית.

שפכה עליו קיתונות. פוערת בהחלטיות את מרחב ירכיה.  

מכה בו באגן דחוף תעצומות תחת.

בעיניים עצומות ובאוזניים  פעורות שמעה את הפזמון החוזר של  

,.פליפ פלופ, פליפ פלופ, כשהיא מעיפה את הפין-פונג שלו ,פנימה

החוצה, פנימה החוצה.

-         פאק מי? פאק יו !     

סוקלת אותו בעיקום פרצוף חרוק שיניים.  

בתנופת גופה הכבד גלגלה אותו מעליה ,לקיים מצוות תנוחתם מימי

שלום קדמונים. כשהיא בשמי עליון והוא עולם הבא .בה.

אלא שהפעם, עם קצת חלודה ותועפות כעס, איבדה את הטיימינג

ולא העריכה, כי היא שייכת לקבוצת משקל כבד ומזמן כבר לא

משקל נוצה. לא ספורטיבי מצדה.

הצניחה המפתיעה שלה על מגרש אשכיו ,תפסה אותו בלתי מוכן.

הקדם עילפון שלו זכה להחייאה בשתי נגיחות כף יד פתוחה על לחייו

הזיפיות. גם היא הופתעה, אך בהחלט מתורגלת במצבים קליניים .

-         ככה? אז נהפוך הוא.  

רק חזר חמצן נחוץ למוח, מלווה בנשימה סדורה לריאות ,גייס את  

תרגיל הג'ודו היחיד שזכר,וכבר הוא רוכב עליה, קאובוי על אחוריה.  

תחת לבן מנומר אדמומיות לחץ וטביעות אצבע .זקנקן שחור,

מדובלל ופרוע מסומן בקרחת בצועה לאחור.

בימי שלום, כאן התחילו צחוקים אבוסי זיעה נוזל וריח.

-         תחת דוסי, כוסית עורתודוכסית, נערת המכפלה, חוצות היצר  

 

-         ביאת הקשיח ,הפיפי-יו"ר, תחת שמי ים התיכון , 

 

דוגמנית על ותחת,...

 

חירמוני מילים ,טבולים בעסיסי שתן צחוק ונטיפים של זרע חסר   

סבלנות.  

אבל עכשיו, עכשיו זה לא זיון , זו מלחמה.

אצבע גוהרת אל חור תחת, שמחייך אליו בעורמה פשוקת  לחיים.

זיכרון ההרגל מעך קצת את ההפתעה ,אבל שרידי ארוחת הצהריים

מיהרו לרוץ אל מעלה גרונה. ולא הקיאה.

נחיריים תפוחי זעם, לסתות רוטטות ,הקדימו את התנופה  הנגדית  

שלה. משקל כבד מנצח. שום ג'ודו ושום בטיח. 

בהתרסה ,חטפה לו את האצבע וגרסה אותה בפה מרייר .

-         זה שלי, וזה טעים, וזו אני ורק אני , ואתה יכול רק לקפוץ לי

והוא קפץ.

קפץ ורץ עם הזין ביד ישר אל הכיור במטבח. אליפות עולם בהטלת 

זין באולם סגור.

לא. הוא לא ייתן לה  את התענוג הזה. מצדו ,שתדחוף לעצמה קישוא 

עם ערימת אקסטות. הוא לא יגמר אותה.

ובעודו מחבק את הכיור, מכין עצמו לביצוע מחאה של מלאכת יד,  

נדפק הדיסק.

נפל המתח. טעינה על אפס. מיסטר שמוק קבל כנפי צניחה, הנמיך 

גחון, ובנחיתת אונס נשען על השיש הקר. באסה בדרגה שבע בסולם 

פרויד .

הידיים שלה ניסו לבצע מסיבת סיום סולנית במעלה הצף של ירכיה.

הוא לא יעשה לי את זה. הפרצוף  תחת. אשכשכן הזרעוני , צינור 

מפלט ספוג נפטלין ,זיין עיזים, אוכל זרגים, אשמאי מזדקן, כלב 

מתגנב, ברווז צולע..

לא האמינה איזה אוצר דימויים אווילי ופרוע  התרוצץ לה בין הפה  

למוח. בין הלשון למתחת.

מלוכלך? מה זה מלוכלך? אפשר לחשוב שהחיים נקיים?

האנחות הנשפניות  והמילון המוחץ לא הובילו אותה לשום מקום.

שום אורגזמה שום כלום. לא זיון ולא גמר חשבון .

 משגל אוטונומי – יוק.נאדה. זירו. שביתה מלאה של מערך

האפרודיזיאק. . כשל רב מערכתי. הגן נעול אחותי  כלה.

 דום לב כוסי, אי זיון אקוטי. אפס.

אפילו אין מה לשאול את השרינקית שלה.

אין. אין שיבה מאוחרת. חוליים ישנים לא מתים, הם רק מחכים.

חיים ברוורס לא יכולים לפתור כלום. לא מובילים לשום מקום .

שקט. תם הטקס.

והוא. הנפש התאומה. הפרצוף שלו תקוע באריחי הקרמיקה הלבנים.

הזין  נקוע וכנוע .כל זרעוניו נשאבו לאחור ,מזכירים לו ערימת ליחה  

נמשכת חזרה אל תוך האף.

מסתבר שוב, שלמכונה הזו אין הילוך אחורי. תיבת ההילוכים מושכת  

רק קדימה. לאט, מהר, בקרטוע, אבל תמיד לכיוון אחד.   

 

כן. רציתי. שנים היא הייתה תקועה אצלי במחסן נויירונים  דחוק.

ברור היה לשנינו ,שלא מיצינו, שלא נמצא את האחר המשלים באף  

אחד אחר. 

אבל לדינמיקת הרגש יש הגיון משלה ואין גבול לטמטום האנושי.

אנחנו נשואים. כל אחד לגורם אחר. אבל בעצם לא נפרדנו.  

גם לחמורים יש נשמות תאומות? צריך לשאול את דארווין, או את  

 אטינבורו ואולי ג'ראלד דארל יספיק.

ונניח שנקבל מענה. אז מה? מה נעשה אתו? העקשנות מנצחת,

הטיפשות קובעת. לא מספיק לדעת. הקושי הוא לעשות.   

מה שאתה יודע –לא קובע, מנווט אותך מה שאתה נאלץ להרגיש.

גו פיגר.

על הכיור העין שלו מגרדת סיסמה מעל ספל הפוך. איי לאב נויורק.

כוס אמק נויורק. משמיעה  לו הלשון. כוס אמאמק מי שלאב נויורק.

תפוח גדול? זונה גדולה. תשאלו את חווהלה אמנו. באמאימא שלה.   

 אופס, אין לה אמא. לצלע אפשר לקרוא אימא?

סמאק את וההזדיינות שלך.. ושלי.

 אין מועד ב בפקולטה של החיים.

נכון, העתיד זה לא מה שהיה פעם. אי אפשר להיכנס לאותו נהר  

פעמיים. ומה עם ההיסטוריה שחוזרת על עצמה? ומה עם שיטת  

התקדימים ? עם כל הטעם של פעם?   

איי רסט מיי קייס.  

איפה? באיזה טריבונל?

או.קיי. הבנתי. אז אין מה לעשות . השתכנעתי.

לזכותנו יאמר, שניסינו.  

דחינו דחינו  דחינו והנה היום ,היינו שפני ניסיון של עצמנו.

כישלון מפואר הוא עדיין כישלון. נודה. הניסוי הזה נכשל.

חשבנו. קיווינו. דחקנו. חלמנו .הרחקנו. רימינו .התעלמנו .

ברחנו. טעינו. סיבכנו. בכינו. הסתרנו. התחרטנו. נתקענו.  

קינאנו. קללנו. הישוונו. סיננו .מיינו .חיפשנו. איבדנו.ו...

 

זיון את רוצה ? זיון האבא שלך.

אצלי מלחמה. אצלי מלחמה תקבלי.

והיא? היא גם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

-          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים