שיר:
סופות/ אטי אטל דביר

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם עַל חַלּוֹנִי

מְבִיאוֹת אֵלַי אֶת רֵיחַ שְׂעָרְךָ

אֶת טַעַם אֶגְלֵי הַטַּל שֶׁנָּשְׁרוּ

מֵרִיסֵי עֵינֶיךָ

אֶל שִׂפְתֵי

 

הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים וּשְׁחֹרִים

מְבִיאִים אִתָּם אֶת הַסּוּפָה

הַגֶּשֶׁם מִתְחַזֵּק

וּבַדֵּי הָעֵצִים

מִתְכּוֹפְפִים בָּרוּחַ הַגּוֹבֶרֶת

 

אִם לֹא יָרַד גֶּשֶׁם מָחָר

אֵלֵךְ לְשָׁחוֹת בַּנָּהָר

עִם בַּרְוָזֵי הַבָּר

 

וַעֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי לְךָ

כִּי יָמַי מַלְאִים שִׁירָהּ

וְלֵילוֹתַי בִּלְעָדֶיךָ גּוֹוְעִים .

  * אטי אטל דביר-משוררת 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים