סיפור:
ריינה גלעדי/ בלפור מור



ריינה גלעדי רכסה את מעילה, הקור המקפיא של ברלין  איזן את הסערה ואת החום שחשה בחזה. "שלום  סבתא ריווה" היא אמרה לשם המוטבע על השטולפר שטיינר. השם ריווה דורפמן המוטבע על אבן הנגף חייך אליה בחזרה. זו לא הפעם הראשונה שהיא מבקרת את סבתה. היא כבר הייתה כאן עשרות פעמים. הפעם היא הגיעה כדי לסגור סופית את המעגל. היא תחווה את העיר ואת החיים כפי שסבתא ריווה חוותה. היא למדה עליה הכל . היא גם למדה עליהם ועל התרבות שלהם. היא רכשה דרך מחקריה מוניטין ושם דבר כחוקרת התרבות הגרמנית. את שנת השבתון שלה בחרה לעשות כאן במחקר סוציולוגי משותף עם קולגה גרמני. אקהארד שיפר שמו. בחור גבוה, רזה עיניים כחולות, גרוש. הם נפגשו בעבר בכנסים משותפים והתחילו לשוחח. היא נשבתה ברגישות שלו, בחשיבה יוצאת הדופן וביופיו. הוא פתח בדמיונו  את הריץ' רץ' של שמלתה מלמעלה עד למטה, היא קלטה את ההזדמנות שנוצרה, נענתה לה ועכשיו היא פה. ריינה מיהרה לדירה ששכרה ברחוב צווינגלי שטראסה מספר שמונה, בשכונת מואביט בחלקה המערבי של העיר. שכונה עם ארכיטקטורה אירופאית וותיקה ששרדה את הפצצות בנות הברית במלחמת העולם השנייה. 

בתחנת האוטרבאן M245 האוטובוס שייקח אותה לביתה, עמדו זוג הורים עם תינוקת בעגלה. התינוקת השמיעה קול. ההורים  שלחו אליה מבט והיא השתתקה. ריינה חייכה, נזכרה בכל הילדים הצווחים בעגלות והורים שמאבדים שליטה בישראל. רושמת לעצמה עוד מקרה למדגם הסטטיסטי שלה למחקר ההשוואתי שהיא עורכת בין שיטות החינוך שלנו לשיטות שלהם והשפעה שלהם על המשמעת, הצייתנות  וההרגלים. כשהתיישבה באוטובוס שלפה מתיקה את הספר האהוב עליה ושממצה את כל מה שלמדה עליהם והאמינה בו. "הדוח של ברודק" שנכתב על ידי פיליפ קלודל. סיפור שמבטא את שנאת הזר המושלמת, ואיך כפר שלם מיישר קו עם הגרסה המוסכמת, וכופה על הגורם החוקר ומתעד את האירועים ולהציגה כאמת האובייקטיבית. היא דפדפה וקראה: "בני האדם מוזרים, הם עושים את הדברים הכי גרועים בלי לשאול את עצמם יותר מדי שאלות, אבל אחר כך, הם לא מסוגלים לחיות עם הזיכרון של מה שעשו. הם חייבים להיפטר ממנו. ואז הם באים אלי כי הם יודעים שאני היחיד שיכול להקל עליהם" .

 היא חייכה לעצמה, כי הבינה היטב על מה בעצם הוא מדבר. סגרה את הספר וקראה את הכתוב בעמוד הכריכה. "חשבתי על ההיסטוריה הגדולה ועל ההיסטוריה שלנו. האם אלו שכותבים את הראשונה מכירים את השנייה?  כיצד זיכרון של כמה אנשים אוצר את מה  שאחרים שכחו או לא ראו מעולם? מי צודק? מי שאינו מצליח לנטוש באפלה את הימים שחלפו או מי שמשליך לתוך האפילה את מה שלא מסתדר לו?

 אקהרד הביע בפניה את תמיהתו על אלפי הישראלים החוזרים הביתה לברלין. הוא דיבר איתה על החיבורים הנוצרים בין גרמנים לישראלים. הוא הציע לה שיחקרו במשותף את נקודת המבט המינית בחיבור הזה. הוא יביא את נקודת המבט הגרמנית והיא תספק את הישראלית. היא התלהבה מהרעיון ונרתמה למשימה. "אני אוהבת  את הנושא ומתחברת אליו" היא אמרה לו. "אהבה זה לא פרקטי" הוא ענה לה. היא הכירה היטב את הגישה שלהם את היכולת להפריד בין הרגש לפרקטיקה. אצלה הכל מתערבב ואצלו טכני וקר. 'אני אשנה את הגישה שלו'  חשבה לעצמה.

למחרת בבוקר מיהרה לרובע שוניברג. רובע ההומו- סקסואלים והלסביות. היא חלפה ליד כל חנויות הסקס והסאדו מאזו. בחזית בית קפה הבחינה באדם כורע על ארבע, קשור ברצועה לצווארו. חולצה ירוקה זוהרת ומסיכה ורודה על פניו. את הרצועה מחזיק חברו שישוב ושותה קפה בשולחן הסמוך. מדי פעם הוא מכה בו ומשקה אותו מכוס מים. הקהל שחלף על פניהם התעלם לחלוטין מהמראה המוזר. תמיד התפעלה מיכולתם לשלוט בעיין ולא להיכנס למרחב הפרטי בתוך המרחב הציבורי. היא נפגשה עם רון, הומו סקסואל,  צעיר בן עשרים וארבע. ישראלי שחי כבר שנים מספר בברלין והיא רצתה להתרשם מחוויותיו וממניעיו. כשסיימו  ועמדו להיפרד הוא אמר לה: "אני חייב להגיד לך משהו ריינה. אני לא מבין למה זה מטריד אותי שאני עושה סקס עם גרמנים. למה אני חווה השפלה שגרמני חודר אלי. אני חושב שזה בגלל השואה. אני לא מוכן שהם יעשו לי שוב את זה, לעבור את זה עוד פעם ולהיות מושפל". עוד פעם הוא אומר לה הילד הזה. והוא ממשיך ואומר שלמרות שהוא בברלין הוא מעדיף לעשות את זה עם ישראלים וכל לאום אחר, רק לא גרמנים.

איך יחסי מין פרטיים מקבלים יחסים לאומיים. כשאנחנו נכנסים למיטה אנחנו לא רק אינדיבידואליים. כל מדינת ישראל נכנסת איתו למיטה ושלו לא עומד אז גם למדינת ישראל לא עומד. היא רושמת לעצמה. זה משלים לה את התמונה מאתמול כאשר נפגשה עם  סטרייט ישראלי הוא אמר לה: "כשאני מזיין גרמניה, אני עושה  תיקון לצדק הקוסמי". הכל טעון פה, כמעט כל הישראלים נמצאים פה בעליהום  הזה חשבה לעצמה.  לא יכלה שלא להיזכר  בבילוי המשותף שלה ושל אקהרד  בשבוע שעבר בסאונה. היא קבעה איתו לצהריים באיינשטיין קפה  ברחוב אונטר דה לינדן, ליד האופרה. אמה דיתה סיפרה לה שסבתה נהגה לאכול שם את  השטרודל הטעים והמפורסם שלהם. הקפה נוסד ב1800 והיום הוא מהווה נקודת מפגש  לפוליטיקאים ואנשי אקדמיה שאוהבים להתחכך זה בזה.

מעניין מה סבתא הייתה חושבת על המפגש הזה ואיך הכל השתנה פה?  שאלה את עצמה.

"אתה חייב להסביר לי כמה דברים" פנתה אל אקהרד בשעה שהתיישב לידה. הוא נשק לה קלות על עורפה. היא אהבה את המגע שלו. אני מאוד מבולבלת. תסביר לי מה קורה כאן. כשהיינו בסאונה עם עוד גרמנים וגרמניות כולם ערומים כביום היוולדם. לא הסתכלת עלי ולא נגעת בי. כולם התנהגו בטבעיות לאף גבר לא עמד. ראיתי שמין וערום לא מזיז לך. בלילה שהלכנו לפי בקשתך למועדון הסקס KIT KAT  התחפשנו וכולם התמזמזו ושכבו עם כולם. לא הפריע לך שאני עם מישהו אחר. אני לא יכולתי לקחת חלק בזה ואתה השתוללת עם אחרות. שלשום בקליניקה שלך בזמן שעבדנו ביחד על  המחקר חשקתי בך. בעודך יושב מול המחשב התחלתי לנשק אותך. ניסיתי לגרות אותך. אתה הדפת אותי . אמרת שזה לא הזמן והמקום. אתה לא אוהב אותי" אני לא עושה לך את זה? "

אני אוהב אותך ריינה ואוהב את הסקס איתך. בסאונה אנחנו מתייחסים  אל העירום כטבעי. אנחנו לא נועצים עיניים זאת בזה ומאפשרים את הפרטיות וההנאה של כל אחד. במועדון הסקס אנחנו מרשים לעצמנו להתערבב בתחפושות בין אחרים. זה שאני מתפרק במועדון הסקס אין לזה קשר ליחסים מחוץ למועדון ובטח לא אחבר את זה עם מערכות יחסים בעבודה ואהבה. אצלי יש הפרדה מלאה בין מה שבעבודה ובין מה שמחוץ לעבודה.  בין מה שאני עושה במועדון סקס למעשה האהבה. את חייבת ללמוד לעשות את ההפרדה הזו. אסור שמערכת היחסים החברית והמינית בינינו תגלוש ותשפיע על העבודה"

"אני לא יכולה להפריד בין השניים ובכלל אצלי הכל מתערבב" היא ענתה לו. "בוא ניפגש אצלי היום בערב הכנתי לך הפתעה נעימה" היא לחשה בעודה נושכת את תנוך אוזנו. הוא אהב את הסקס איתה וחשק בה יותר מכל. "אני כבר מחכה להיות איתך" לחש לה כשידו מלטפת בין רגליה. "ואל תשכח להביא אתך את הכלב" היא הוסיפה. "בשביל מה להביא את הכלב" הוא שאל. "הוא צייתן וממושמע ויוסיף לאווירה"  "מה שתבקשי" הוא אמר לה בחיוך מזמין.

לרגע הזה היא חיכתה יותר מכל. זה הרגע בו היא תתאחד עם סבתה. היא תרגיש את מה שסבתא ריווה הרגישה אז. היא אהבה את  הפין הלא נימול שלו. כשהיא עטפה אותו בלשונה היא חשה את הדגדוג הנעים. זה היה שונה. הייתה לה עוד שכבת עור לענג ולהתענג. כשהוא חדר לתוכה הוא היה גמיש וחזק במקומות הנכונים. היא חוותה תנוחות וריגושים שלא היו לה מעולם. "אל תזוז"  היא ביקשה ממנו היא התנועעה מעלה ומטה ימינה ושמאלה מגבירה את הקצב והקולות נאחזת בו ושורטת את כתפיו. שלש מאות ושישים מעלות של תענוג. אקהרד בא לעבוד במיטתה והוא עשה זאת בנחישות ובצייתנות ללא חום וללא רגש שהיו חסרים לה  במערכת היחסים. הערב היא תיקח את המושכות, היא תוביל. סבתא ריווה תהיה גאה בה. היא הכינה את עצמה היטב. לבשה את מכנסי הג'ינס והחולצה השחורה. רכסה את כל הכפתורים היטב. הרתיחה את מרק האספרגוס עם תפוחי אדמה שסבתא ריווה אהבה. כשאקהרד נכנס, היא ליטפה ונישקה את הכלב. "שב כאן איוון" הוא פקד עליו והוא ציית לאדונו. היא פנתה אל  ארון הבגדים ושלפה ממנו חליפת מדי חייל נאצי שתפרה באופן אישי והביאה מישראל. "קח תלבש את זה" היא אמרה לו. "מה את עושה, למה את עושה את זה"?  הוא שאל בקול נדהם. "לא לזה חיכיתי"  "גם סבתא שלי לא חיכתה לזה. יש לי פנטזיית אונס נאצית ואתה עומד למלא לי אותה".

"מה זה פנטזיית אונס נאצית"  הוא שאל .

"תתלבש ותאנוס אותי כמו שהחייל הנאצי אנס את סבתא שלי. מהאונס הזה, אימא שלי נולדה ואני באתי לעולם" את המשפט הזה היא אמרה בתקיפות כפקודה שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא עמד נבוך. לקח ממנה את הבגדים , פשט את בגדיו והחל להתלבש. "תאנוס אותי מאחור בשעה שאני מכינה לנו את המרק" פקדה עליו. היא הפנתה אליו את גבה וניגשה להכין את המרק. הוא התקרב אליה מאחור.

" אני לא יכול לעשות את זה ריינה. אנחנו לא נעשה יותר ליהודים את מה שעשינו להם בעבר" הוא צעק בקול זועם.

היא הסתובבה והביטה בו בעיניים בורקות . "סמרטוט" היא אמרה בעברית. "בוא איוון הולכים הביתה" הוא אמר  לכלבו, פשט את המדים, לבש את בגדיו, טרק את הדלת ויצא.

ריינה התיישבה. אוספת את פניה בשתי ידיה. הכעס על אקהרד שלא שיתף איתה פעולה התחלף בהרגשת הקלה.

"סליחה סבתא, לא הצלחתי לחוות את החוויה שאת עברת" אמרה לה בעיניים דומעות כשהיא מביטה  על השם ריווה דורפמן בשטולפר שטיינר למחרת בבוקר.

" אני כבר ניצחתי, הם לא יאנסו אותי יותר.  תודה לך ריינה" נדמה היה לה  ששמעה  את סבתה לוחשת.

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים