שיר:
 משורר / סרגי יסנין מרוסית נטלי גוטמן

 

לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר אוֹמֵר עֲבוּרוֹ,

שֶׁאֱמֶת הַחַיִּים לֹא תְּטֻשְׁטַשׁ,

עָלָיו לַחְתֹּךְ בָּעוֹר הֶעָדִין שֶׁל בְּשָׂרוֹ,

לִתְרֹם דַּם רִגְשׁוֹתָיו לִוְרִיד מוּתָשׁ

שֶׁלֹּא לוֹ. וְאֶת שִׁיר הַמֶּרְחָב

לָשִׁיר כְּדֵי לְהוֹדִיעְךָ לְאָן לָלֶכֶת.

צִפּוֹר תָּשִׁיר- לָהּ לֹא יִכְאַב

מִצְּלִיל שְׂרִיטַת צִפֹּרֶן עַל מַתֶּכֶת.

 

לִהְיוֹת זָמִיר בְּקוֹלוֹ שֶׁל חָבֵר, לִהְיוֹת

צַעֲצוּעַ זוֹל וּמַצְחִיק.- הָעוֹלָם זָקוּק לְמִילָה שִׁירִית,

חוֹלֵה זִמְזוּם יְדִידוּתִי שֶׁל יְדִיעוֹת.

בְּמִקְרֶה זֶּה גַּם לְקוֹל צְפַרְדֵּעַ יֵשׁ קְרֶדִיט.

 

הוֹצִיא מוחמד בַּקּוּרְאָן סֵפֶר הַדָּת

חֹק אוֹסֵר עַל שְׁתִיַּת הַיֵּינוֹת.

מִשּׁוּם כָּךְ יִשְׁתֶּה הַמְּשׁוֹרֵר כַּדָּת,

בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הָעִנּוּיִים לֵהָנוֹת.

 

הוּא בָּא לַאֲהוּבַת לִבּוֹ

וְהָאֲהוּבָה עַל מִשְׁכָּבָהּ עִם אַחֵר,

"מֵי הַחַיִּים" שׁוֹמְרִים עַל תְּגוּבָתוֹ -

אֵין סַכִּין בְּיָדוֹ. הַמְּשׁוֹרֵר,

 

אִם יִתְלַקֵּחַ, אַמִּיץ מִקִּנְאָה,

רַק יִשְׁרֹק כָּל הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה: "אָז מַה?

לֹא חָשׁוּב, אֶתְכַּבֵּד, הַנּוֹדֵד, בְּמִיתָה נָאָה,

מַצָּבְ מֻכָּר לַנו עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

 

אוגוסט 1925


(השיר פורסם לראשונה בהוצאת כרמל בספר"יסנין, מכתב לאמא", 2006.)

  • סרגיי אלכסנדרוביץ' יסנין -(ברוסית: Сергей Александрович Есенин;‏ (3 באוקטובר 1895[1]- 27 בדצמבר 1925) היה משורר לירי רוסי. בוריס פסטרנק אמר על יסנין, ש"יקד מאותה אנרגיה אמנותית" כמו מוצרט. "נתפּרסם בּשיריו עדינֵי הרישוּם האַקְוָרֶלִי מחַד וּבהִתפּקרוּת פּסימיסטית-מרזֵחית מאידך" (אלכסנדר פן).

 


 נטלי גוטמן:

במעשה בידול האלים, בהעדר מנהיג-משורר משאיל התרבות לקהילת הקריאה הבלתי מוגבלת שלו, והלאה ממנה, התאבדותו היא צו לבאות. כאשר אחד מאלי הסוף, יסנין בשנת 1925, הרעיד מבפנים את הפסדה המופקרת, הזמן הניתן לאנושי אזל, מנוכר למלחמת האחים. המשורר מתאבד. כרב חלקיו. וכל אחד מהם ביתנו, שמתאבד עם השלם. כך אבדו חברות שלמות. ולשונן בסרבנות לתשובות אנלוגיות, הזדהמה גונזת פיוטים בנשמת העם. ובעמים הליריקה עושה היסטוריה. בלעדיה האמת תרעד מקור.

 

 


 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים