קונצ'רטו לפסנתר של ליסט/ יהודה ניסן

אמש נגנה התזמורת הקאמרית הישראלית את הקונצ'רטו לפסנתר של פרנץ ליסט.

עם הפסנתרן הנפלא אמיר כץ,שכנראה גם מקבל השראה מעצם היותו כהן. הפתיחה השקטה והנעימה מביאה אותך להפליג במחשבות וברגשות. אני עם השמיעה שלי זיהיתי מספר צלילים בפתיחה מהאדג'יו של אלביניוני שנולד 140 שנה לפני ליסט.

הביצוע של אמיר כץ היה נפלא ולא נפל מהפסנתרן לנג לנג. הקהל התלהב והריע ממושכות.

 

בנוסף התזמורת נגנה גם עם אמיר כץ את גרנד פולנאז אופוס 22 של שופן שהיצירות שלו לפסנתר הם נפלאות רומנטיות ומלאות רגש

פְרַנְץ (או: פֶרֶנְץ) ליסט הלחין את היצירה הזאת לאורך 26 שנים. את רישומיה הראשונים שרבט במחברתו בשנת 1830, בהיותו בן 19. ב-1849 חשב כי סיים, אך ב-1853 הכניס עוד שינויים. גם הבכורה ב-1855 בוויימאר עם תזמורת בניצוח ברליוז והמלחין ליד המקלדת לא הייתה סוף פסוק: בשנת 1856, כשיצאו התווים לאור, התברר שליסט עדכנם עוד. הקונצ'רטו מחזורי. נושאיו חוזרים ונשנים בווריאציות לאורך היצירה כולה. בכך הוא דומה יותר לסימפוניה בטהובנית, המספרת סיפור רב-תחנות, ופחות לקונצ'רטו קלאסי.

פרק א' פותח בסערה, ואחרי מודולציה הוא נרגע לידי מעין חלום. פרק ב' נינוח, שליו ויפהפה, פרק ג', ריקודי, מעניק מקום מרכזי ומפתיע למשולש, מן הקטנים בכלי התזמורת, ופרק ד', שאחד המבקרים קורא לו "שרירי", מביא את היצירה לידי אקסטזה, באיגוד יחד של נושאים וחלקי נושאים שהופיעו כבר קודם.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים