מנוי לפורטל בכיוון הרוח


צילום: הרצל חקק 
ויקטוריה חנה בהופעה בצוללת הצהובה/בלפור חקק

 

המופע המוזיקלי של ויקטוריה- חנה התקיים ב"צוללת הצהובה" (רחוב רכבים 13, ירושלים) במוצאי שבת (23.2.19). המופע הוא יוצא דופן בבחירת הטקסטים השיריים, וגם בביצוע הקולי. הזמרת צמודה לעולם המיסטי, ומינעד הטקסטים שלה קשור לעולמות רוחניים ולעולם המסתורין.

השירים ברובם הם מתוך הספרות הקבלית (בעיקר ספר "הזוהר"), וגם טקסטים הרווחים בקבלה המעשית (קמעות). נראה שהקמע הוא הצורה הספרותית הכי מפתיעה באירוע המוזיקלי, כיוון שהוא נועד מלכתחילה להרחיק מזיקים ושדים, והביצוע הקולי של ויקטוריה- חנה הוא חיקוי של השמעת מנטרות בטקסים מאגיים, ונדמה שיש בכך, כביכול,  משום מנטרה המגינה על ציבור המאזינים למופע המאגי הזה.

 

יש קמע ידוע ששָׂמים במיטת היילוד/ה, להגנה מפני לִילִית הפוגעת בתינוקות, והיא מגיעה עם כַּת שדים הנשלטים על ידי סַמָאל: והיא שרה בקול רם קטעים הכלולים בקמעַ: "אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה". ואז מגיע הקטע המאגי: "לילית וכל כת דִילֵה החוּצה" (דילה= שֶלוֹ, של השָׂטן). בתרבוּת המסורתית הקמע ניתן לאדם לשֵׂאת אותו עליו, ותפקיד הקמע להגן על האדם מעַין רעה וּמִמזיקים מעולם השֵדים.

ויקטוריה- חנה מחוברת ברוח ובנפש לשלשלת הדורות של העולם המיסטי היהודי, מְשַמרת במופע שלה צלילים מן העולם המופלא הזה. המופע מסקרן, ולאורך כל המופע מַפעימה ההעזה של הזמרת לשיר טקסטים מיסטיים, שחלקם בארמית, ללא כל חשש שהקהל יצביע ברגליים וייצא החוצה מן הטקסטים הלא מפוענחים והתמוהים האלה. ככל שהמופע צובר זמן והקהל מֵריע לזַמרת, אינך יכול שלא להעריך את הנחישות של הזמרת לבטא את העולם המיוחד של יצירתה ולכבוש לה קהל צופים הנפעם מן הסוגה המיוחדת של מופע זה: טקסטים מתוך ספרות הסוד המבטאים חוויה מיסטית.

לא במקרה היא חוזרת בַּמופע שלה ושרה את המשפט "וְנהר יוצא מעֵדן להשקות את הגן", משפט מַפתחַ בספר הזוהר, המבטא את זרימת השפע האלוהי היורד ממקור עליון להרוות את עולם האדם. המופע כמו בא לחקות את  התנועה הזו, והשֶפע של הזִמרה המיסטית של ויקטוריה- חנה כמו בא להרוות את קהל הצופים במופע המכושף הזה.

 

הזִמרָה של ויקטוריה- חנה נעשית מתוך תודעה דתית- מיסטית, ולא ברורה הביוגרפיה האישית של הזמרת, שהובילה אותה אל השילוב שבין המוזיקה ובין הכוונה להפוך אירוע מוזיקלי לחוויה רוחנית. בצד הטקסטים הארמיים היא שרה שיר מיסטי של המשוררת זלדה "שיר עתיק" וגם קטעים מתוך "כתר מלכות" של ר' שלמה אבן גבירול.

שיר השירים הוא טקסט מכונן בקבלה, ויש לו משמעות מיסטית של אהבה בין הדוד לבין הרעיה, בין הקב"ה לכנסת ישראל, ומקומו לא נפקד מן המופע הזה.

הפסוקים משיר השירים פרק ה' הופכים לחוויה מוזיקלית:

"אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.  ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.  ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.  ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.  ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.  ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי".

היא שרה את הפסוק משיר השירים "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש" בלחן של עמנואל עמירן בביצוע אישי ויוצא דופן.

אחד הטקסטים המכוננים של המיסטיקה היהודית הוא ספר יצירה, שלא ידוע מי המחבר שלו, והוא מיוחס לאברהם אבינו. על פי התפיסה של תורת הסוד, אלוהים ברא את העולם באמצעות עשרים ושתיים אותיות האלפבית: זו הפתיחה של ספר היצירה, והזמרת שרה קטע זה:

א] בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת פְּלִיאוֹת חָכְמָה חָקַק יָהּ יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם אֶל שַׁדַּי רַחוּם וְחַנּוּן רָם וְנָשָׂא שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ וּבֹרֵא אֶת עוֹלָמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים: בְּסֵפֶר וּסְפַר, סִפּוּר:

[ב] עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מַה, וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. יְסוֹד שְׁלָשׁ אַמּוֹת, וּשְׁבַע כְּפוּלוֹת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּשׁוּטוֹת:

הקטע מתוך ספר היצירה נהגה תוך הבלטת העיצורים בצורה חזקה, וזה צד אופיייני לכל המופע הזה. בצד זה יש גם שיר האותיות, שבו היא שרה בקול את עשרים ושניים העיצורים בהטייה של התנועות השונות (הניקוד).

.

יש משפטי יסוד בזוהר שמאירים את החשכה:

"דְלֵית נְהורא אֶלא הַהוא דְנפִּיק מִגוֹ חֲשוכָא"-

אין אור אלא היוצא מתוך החושך.

ויקטוריה חנה בקולה ובטקסטים שהיא שרה- כוונתה להאיר את החושך ברַאפּ ארמי ראשון: היא שרה טקסטים ארמיים של החבורה הזוהרית שהתקבצה סביב ר' שמעון בר יוחאי, הגיבור של ספר הזוהר.

האור מציף את הטקסטים השיריים של ויקטוריה –חנה:

"דְאלמלֵא חֲשוכָא לָא אִשְתמודָע נְהוֹרא"-

שאלמלא החושך לא נודע האור.

האווירה במופע היא אווירה מיסטית, ויש התחברות באמצעות המוזיקה של ויקטוריה- חנה אל החבורה הזוהרית שהולידה את ספר הזוהר:

"כָּל יוֹמא ויוֹמָא נָטִיף טַלָא עַתיקא קַדישא לִזעיר אַנפּין"-

כל יום ויום נוטף  הטל של עתיקא קדישא (האל) לזעיר אנפין.

הטל הזה שנוטף מן המוזיקה המיוחדת הוא המזון הרוחני של הצופים באירוע.

הנַגנים: גרשון וייספיהרר- עוד חשמלי סמפלרים וטרומבון

רועי רבינוביץ- קלידים וסקסופון

ניר מנצור- תופים אלקטרוניקה וכלי הקשה.

ויקטוריה חנה מסיימת את המופע בפסוקים האחרונים משיר השירים:

 

"הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ—הַשְׁמִיעִנִי"

                                                                                                                                

ואנו אומרים לה:

ויקטוריה-חנה, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך. השמיעני

טואול - בניית אתרים