סקירת הסרט אל תשכחי אותי, במאי:רם נהרי 87 דקות / ראובן שבת

במאי רם נהרי 87 דקות 

צריך לא מעט אומץ בשביל לחשוף את מארג חייהם הכאוב והמורכב של הסובלות והסובלים מהפרעות אכילה.

רם נהרי לקח את זה לכיוון ריאלסטי פיוטי . למסע מעניין אל חייהן וחוסר האונים של אלו שנעים 24 שעות ביממה סביב מה שנכנס להן/ם לפה.

 

העלילה: זהו היום הטוב ביותר בחייו של ניל, כשחבר הציע לו להצטרף ללהקת הגאראז' המצליחה שלו. זהו היום הגרוע ביותר בחייה של תום, היא מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה, המחזור החודשי שלה הופיע מחדש וזה אומר שהיא השמינה. בעקבות מפגש מקרי ביניהם, ניל מסייע לתום בבריחה מבית החולים ויחד הם נמלטים ממוסדות, משפחות וציפיות חברתיות. במסע שלהם הם מנסים לשוב אל השפיות ונכשלים בכך.

אבל זהו כשלון מתוק, אולי זמני, אולי אידאלי עבורם.

ברמה הפילוסופית- הסרט מצביע על עוד מרכיב של כשלון בחברה הפוסט-מודרנית, באמצעות הקצנה מעט גרוטסקית ( בדמות הדוגמנית, אותה משחקת עינב פרידמן) ומאידך באמצעות משפחתה של תום.

זוהי רמת "ההעדר". העדר משמעות מתוך בחירה, מתוך אשליה מאזנת שניצבת למעשה על כרעי הכזב הבורגני וזה יפה.

 

הסרט אינו נותן פתרון ואינו יוצר התלהבות יתרה אצל צופיו.

אולי בגלל זה יש בו בכל זאת משהו קסום ומיוחד כל כך בכל זאת.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים