מאמר:
תכלית קיומנו/ ד"ר ברכה קליין תאיר 

 

התכלית הקיומית שלנו היא "להפוך להיות אציל עם הזמן ("ספר הידע")."

זו מראת ידע מאתגרת וגם ארוכה. היא מתייחסת אל אחד מנושאי השיח המרכזיים בעולם התעסוקה היום, אבל באופן שונה מהמקובל. היא מציגה פתרון זהב!

לאט אבל בטוח, במהלך ה- 20 השנים האחרונות,  מערכת ההשכלה ומקומות העבודה הפכו מ"כיפת זהב", כיפה אצילה, בעלת מוליכות גבוהה,  זוהרת, יקרת ערך, רכה (עדינות, כבוד), ל"כיפת ברזל" - אגרוף של תחרותיות תוך כדי כיבוי האור של האחר, לוחמנות, תועלתנות, חומריות, קשיחות, התפוררות ערכית.

 

 

 

 

נכון שמבחינת הגנה וביטחון, או למען הישרדות, בעיקר חומרית, "כיפת הברזל" עושה את העבודה שלה, תרתי משמע. לברזל יש תכונה להימשך אל קוטבי מגנט, ולכן הוא מרכיב חשוב בבניית כלים/גופים/מבנים/מערכות גלקטיות. הוא לכן מרכיב חשוב בפעילות הגוף (מינרל קורט החיוני לבניית התרכובת האורגנית אשר מאפשרת נשיאת חמצן על ידי תאי דם אדומים.  כמו כן הברזל משמש בשמירת החמצן בתוך רקמת תא בתוך מיוגלובין). הוא גם מרכיב חשוב במרבית כלי המלחמה.

 

מנגד, למרות הקשיחות שלו, הוא מתחמצן - מחליד (קורוזיה: תהליך כימי הרסני בחומר הנובע מחשיפה לסביבה - למגע עם חומר אחר), ובבוא העת מתפורר (התרכובת של המתכת - תחמוצות או מלחים - הופכת לנקבובית וחלשה). כלומר, "כיפת ברזל" מאפשרת לנו להשקיע בעיקר בהכחדת "החיידקים", בטיפול בסימפטומים, בסיסמאות ריקות מתוכן, בתיקשורים של כל מיני נביאי העידן החדש.  לכן, כל הכוחנות המתגלה בשנים האחרונות בחברה, במערכת ההשכלה, במקומות העבודה ובמערכות יחסים, לא מחזיקה היום מעמד, בעיקר בגלל שהאנרגיות הקוסמיות המומטרות עלינו, גורמות לשחיקת הברזל ולהתפוררותו (עיקרון באומנויות לחימה), על מנת שנתחיל לחתור להשיג את האמת הגבוהה, להשיג את העושר הפנימי הקיים בתוכנו.

כדי שההשקעה שלנו בצמיחה, התחדשות והשתנות תהיה גם רלוונטית, גם קלה יותר וגם נוכחת לאורך זמן, עלינו לשים מעל קיומנו "כיפת זהב". בגלל צירוף התכונות הנדירוּת של הזהב: מתכת אצילה, בעלת מוליכות גבוהה,  זוהרת, יקרת ערך, רכה, הזהב נוח לעיבוד, לריפוי, לתקשורת חוצה שדות וממדים. מאחר והזהב אינו מתחמצן (אינו מחליד ועמיד בפני קורוזיה), "כיפת הזהב" מבטיחה לנו עבודה עם שורשי הדברים, עם פוטנציאל אינסופי, עם אמיתות מוחלטות ונצחיות, עם מערכת חוקים קוסמיים. מאחר וזהב לא נוטה להיקשר ליסודות אחרים, הוא נשמר בצורתו הטהורה (כאשר האדם שומר על השדה המגנטי של עצמו ולא מאפשר לאחרים להתערבב אתו, הוא מאיץ תהליכים אבולוציוניים ומתחבר מהר יותר למהותו האדירה ). יחד עם זאת, ניתן לשלב אותו עם מתכות אחרות וליצור סגסוגת עמידה וחזקה. באנלוגיה, כאשר מצליחים ליצור מרחבי שותפות ביחסים (אוטונומיה ותלות הדדית), הופכים לפלטפורמה עוצמתית לטיפוס, להשראה, לחדשנות, ליזמות.

 

עם פרישת "כיפת הזהב":

¬    יצור האנוש של המחר  לא יהיה יותר יצור האנוש הכנוע של האתמול, אלא בעל עוצמות מוח מושלמות. פוטנציאל שכל מושלם. מהות מושלמת.

¬    ארגוני המחר לא יהיו יותר ארגונים תגובתיים של האתמול, אלא ארגונים אנרגטיים בעלי שדה מאוחד עוצמתי שמשפיע וממגנט את אשר חפצים בו.

¬    הסדר של המחר לא ידמה לסדר הלא צודק של האתמול, אלא יהיה סדר טכנולוגי – אוניברסלי מוכלל וטהור (עוצמת זהב).

¬    ההצלחה של המחרים לא תהיה יותר ההצלחה החומרית  של פרומיל מהאוכלוסייה של האתמול, אלא ההצלחה של כל האנושות לחצות שדות אנרגטיים עוצמתיים, לטפס לממדי מציאות גבוהים יותר ולממש את הפוטנציאל של יצור אנוש אמיתי. 

 

מכאן שכדי להיות רלוונטיים במציאות המחרים השונה לגמרי, עלינו לפתח יכולת תעסוקתית ולא דאגה למקום עבודה. מדוע?


כי עולם התעסוקה במחרים יפסיק להיות מכאני – פונקציונלי – אלופואטי שמנסה להתאים/להסתגל/להגיב למציאות "שם", שיפסיק לשבץ כישורים מקצועיים בתוך משבצות מקצועיות, אלא יהפוך להיות טכנולוגי – מהותי – אוטופואטי (self-creation) המייצג את היכולת של אדם לברוא וליצור את עצמו, את מציאות חייו, את שוק העבודה, את הארגונים (שותף/משתתף) כל יום מחדש.



אם לא הכישור המקצועי הוא שיקבע את הרלוונטיות של אדם לשוק העבודה, אז מה כן?


היותו אדם גדול. במחרים מתפתח זן חדש של אדם, עובד שהוא בעל 'צווארון זהב' שאני מכנה דור ה- G: Gold Collar Workers .


הגיע הזמן שנבין לעומק כי איננו צריכים יותר להכשיר אנשים למציאות משתנה, למקצועות חדשים. לא יהיה דבר כזה. אלא יהיה עלינו להוציא לאור את מאפייני 'הזהב' הטמונים בכולנו: אנשים אוטונומיים, יצירתיים, צומחים, מתחדשים, משתנים, תודעתיים, מבריקים, רכים וענווים, מקרינים, מאתגרים, מרפאים, מתקשרים, משתפי פעולה ומשפיעים.


הם אלה שיעצבו את המחרים החדשים. הם אלה שיפרצו גבולות ויביאו חדשנות קוגניטיבית. הם אלה שיביאו עוצמות חדשות של אנושיות לצד טכנולוגיה מתקדמת. התוצאה; יצירת מקומות עבודה שונים מהמוכר ומקצועות פונקציונליים חדשים.


מכאן המהפך; מוסדות ההשכלה יפתחו 'אדם גדול' שתמיד יהיה רלוונטי לשוק העבודה, ואילו לימוד מקצוע פונקציונלי, יהיה בתחום האחריות של הארגונים עצמם!!!



אם כך, במה אנחנו בוחרים:

 

  • להיות פורצי דרך – חלוצים רוחניים (invest for a change) שמנהלים את נתיב הצמיחה, ההתחדשות, ההשתנות וההשגה על מנת להיות רלוונטיים במחרים החדשים?
  • להיות פראנואידיים שכל הזמן דרוכים לגבי המתחרים, ההזדמנויות או האיומים (תגובתיים)?
  • להיות פגרים ישנים (sleeping)?

 

"עליך לרוץ הכי מהר שאת יכולה כדי להישאר באותו מקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר" (עליסה בארץ הפלאות).

חפש באתר

טואול - בניית אתרים