מנוי לפורטל בכיוון הרוח

פרק מספר:
ארץ השמש/ עופר ירמנובסקי


ראש לשכת ראש הממשלה נכנס במפתיע לחדרו שעה שהתייעץ עם מקורביו. "אדוני," הוא קורא לעברו, "יש לך שיחה חשובה." ראש הממשלה נדרך. "ראש השב"כ על הקו," מודיע ראש הלשכה. "זה סובל דיחוי?" שואל ראש הממשלה. "הוא רוצה לדבר איתך בדחיפות." ראש הממשלה משלח את היועצים שסביבו לדרכם. רק הוא וראש לשכתו נשארים בחדר. ראש הממשלה מרים את השפופרת. "כן, יענק'לה!" "אדוני, אנחנו כרגע מזהים התרחשות מאוד מוזרה בשמורת עין דוד." "שמורת עין דוד?" ראש הממשלה מתבלבל. הוא אוטם בידו את האפרכסת ולוחש לראש לשכתו: "זאת לא השמורה שהטייקון שלום לוי התחיל לעשות בה עבודות?" ראש הלשכה מהנהן. ראש הממשלה מצמיד את השפופרת שוב לאוזנו ושב לדבר עם ראש השב"כ. "אני מבין שבדקת היטב כל מי שנכנס לשמורה. אתה מבין שהתחילו שם עבודות לפני שבועיים ואז הן פסקו, בשל פיצוץ שהתרחש בבולדוזר." "כן אדוני, אני מודע לזה, ואני גם מודע שאלו שנכנסו לשמורה לא נראים כפועלים שממשיכים בעבודות, הם נראים יותר כמי שלוקחים את השטח לידיהם ומשתלטים עליו." ראש הממשלה מליט את פניו בידיו ואומר: "אל תגרעו מהם מבט, תעקבו אחריהם בדריכות, ובינתיים אף מילה, רק אתם וגורמי הביון בעניין. חוץ מכם וממני אף אחד אינו יודע מה קורה שם, וכמובן, הכי חשוב, שום ציוץ בתקשורת. רק הם חסרים לי. אתה שומע? בינתיים

ארץ השמש 145

דממת אלחוט." השיחה בין ראש הממשלה לראש השב"כ מסתיימת.

ראש הממשלה שוקע בכורסתו, נשען לאחור ושוקע במחשבות.

"מה אתה רוצה לעשות בקשר לשלום לוי?" קוטע ראש לשכתו את

מחשבותיו. ראש הממשלה מביט בו בשתיקה. לאחר כמה דקות הוא

אומר: "תזמן לכאן את יורי." ראש הלשכה יוצא.

"זה הולך לעלות לי בלא מעט מזומנים שהובטחו לי על ידי שלום

לוי למסע הבחירות שלי, אבל אין ברירה. יש דברים שחייבים לעשות,"

חושב לעצמו ראש הממשלה. לאחר שעה קלה יורי מתייצב בלשכתו.

"יורי לירני," קורא ראש הממשלה, קם מכיסאו ולוחץ בחיבה את ידיו

של יורי. "אתה חבר של שלום לוי, לא?" הוא שואל ומתיישב בכורסתו.

"חברים," יורי מגחך, "לא הייתי אומר שאני חבר שלו." אך מיד

מתקן את דבריו. "אתה יודע, אני הייתי רוצה לחשוב שאני חבר שלו,"

הוא אומר בביטחון.

"אתה האדם המקורב אליו ביותר," קובע ראש הממשלה

בהחלטיות, "לכן אני רוצה שזה יבוא ממך. תודיע למר שלום לוי

שקרה משהו ושהוא אינו רשאי לחזור לשמורה להשלמת ביצוע

העבודה." יורי פוער את פיו בהפתעה. "אבל... מה... חשבתי..."

"כך תודיע, התקבלה החלטת ממשלה בנושא."

"הוא לא יאהב את זה, אדוני," אומר יורי בחוסר ביטחון.

"גם אני לא אוהב את זה, אבל אין מה לעשות, זאת ההחלטה

שקיבלתי."

יורי יושב דומם במשך שניות ארוכות במשרדו המרווח של ראש

הממשלה, ובלב כבד יוצא מהמשרד והולך לבצע את שהוטל עליו.

הוא מתקשר לשלום לוי. כששלום מזהה את קולו של יורי, הוא אומר

מיד: "מה עם חקירת המשטרה, יורי? אתה מבין שזה נמשך יותר

מדי זמן? הקצבתי לך שבוע, ומהשבוע זה הפך כבר לשבועיים. נו,

יש אישור? אפשר להמשיך את העבודה בשמורה?" שואל שלום על

אף שלא הספיק לגייס די פועלים. יורי מגמגם. "שלום, למה לך?

השמורה הזאת חולה והמשטרה עדיין לא פענחה את התעלומה, אז

בקשר לשאלתך אם אתה יכול להמשיך בעבודות, כרגע הודיע לי

ראש הממשלה שהוא לא יכול להניח לך להמשיך."

"מה?" שלום מתבלבל ופוער את פיו, "מה זאת אומרת לא יכול

146 עופר ירמינובסקי

להניח לי להמשיך את העבודה? הייתה החלטת ממשלה. השמורה הזאת היא שלי, זכיתי בזיכיון, אז תגיד לי, מה זה אומר?" יורי משתנק. "הזיכיון שלך מבוטל, מרגע זה השמורה אינה שלך." שלום חושב שהוא לא שומע טוב וכמעט נופל מהכיסא. "מה אמרת?" הוא צועק לתוך האפרכסת, "כי חשבתי שלא שמעתי טוב, אתם לוקחים לי את השמורה ואת העבודות שהשקעתי בהן בוכטה של כסף, ועכשיו כל הכסף שלי יורד לטמיון וצולל למעמקי הים?" "אנחנו כמובן נפצה אותך," מדבר יורי אל ליבו. "אני לא צריך את הכסף שלכם," צועק שלום וחובט על השולחן בכעס, "יש לי די והותר משלי." ליבו של שלום הולם בעוצמה. הוא בסערת רגשות. "תירגע שלום, זה לטובת כולם, מסוכן לחזור לשם בגלל מה שקרה עם פיצוץ הבולדוזר, לך תדע אם הדבר הזה יכול לקרות שוב. אולי מי שעשה את זה כועס על העבודות המתבצעות שם, ומוכן לבצע אותה פעולה אם העבודות יימשכו." שלום מסדיר את נשימותיו. מוחו קודח במחשבות. איך לו, האדם העשיר בתבל, קרה דבר כזה? הוא איבד מה שעמל בשבילו חודשים, וזאת השליטה בשמורת עין דוד. הוא כבר יודע, הוא יהפוך לבדיחה בקרב חבריו הטייקונים. "אתה בסדר, שלום?" מנסה יורי לרומם את מצב רוחו. מעבר לקו אין מענה כבר כמה דקות. "שמע יורי!" מנסה שלום לשוות נימה של שלווה לקולו, "חשבתי שאני יכול לסמוך עליך, אבל לא דובים ולא יער, אתה כמו כולם בממשלה, חולבים ממני כספים. אז תקשיב טוב-טוב יורי, כי הבנק נסגר, אין יותר כסף, לא לך ולא למסע הבחירות של ראש הממשלה. מעכשיו כל שחרור כסף ייעשה באופן מחושב, ולא רק כדי לזרז עניינים שלי בממשלה, אתה מבין?" יורי מגמגם. "שלום, למה לסיים את היחסים החמים בינך ובין הממשלה הזאת? בוא נדבר, נלבן את העניינים." "אין מה לדבר, יורי, היחסים שלנו עלו על שרטון." יורי מנסה להשחיל מילה אך שלום עוצר בעדו. "שלום יורי, אתה כבר לא חבר, לא עשית את העבודה בשבילי, אני אמצא לי חברים ומקורבים חדשים בממשלה הבאה אולי." שלום טורק בחבטה את הטלפון. הוא נשען

ארץ השמש 147

לאחור על מסעד הכיסא. הטלפון שלו מטרטר. שלום עונה. רחמים על

הקו. "שלום, מצטער, ניסיתי, באמת ניסיתי, אבל גם מעט הפועלים

שהצלחתי לגייס לקחו את רגליהם וברחו מהפרויקט, ות'אמת, שלום?

גם אני מתחיל לחשוב מחדש. כידוע לך גם אני קיבלתי איומים על

חיי, וזהו, החלטתי, אני לא רוצה לעשות את זה, לא חוזר לעבוד

בשמורה."

"כרגיל, גם אתה תוקע לי סכין בגב," אומר שלום במרירות, "מה

קרה לכולם היום, הא? כולם נגדי? כולם החליטו לעשות יד אחת נגד

שלום לוי? זה בסדר, רחמים, אין לך מה לדאוג, העבודות בשמורה

גוועו, הן כבר לא יחודשו."

רחמים מבולבל, הוא אינו רגיל לשמוע מפי הבוס שלו את קול

התבוסתנות שהוא שומע כעת. "אני לא מבין, שלום, מה קרה? אתה

נשמע מובס."

"כרגע הודיעו לי שעל פי החלטתו של ראש הממשלה, הזיכיון

שלנו בשמורה מבוטל, אין יותר עבודות ולא יקום שם בית זיקוק אדיר

כמו שתכננתי. כבר לא ננגוס בהר המטפסים או נרמוס את הצמחייה,

אולי מישהו אחר יעשה את זה, אבל לא אנחנו."

"ומה עם הכלים הכבדים שהשארנו מאחור?" שואל רחמים.

"הם כבר מיצג למוזיאון, הם לא מעניינים אותי. עכשיו אני מבכה

את השמורה שאיבדנו, מה שהיינו עושים שם. חבל, אין מה לדבר,

חבל!" שלום מסיים לדבר עם רחמים ומביט מבעד לחלון אל הנוף

הנשקף ממנו. למעשה הנוף שהוא רואה לא היה מרחיב את ליבו של

איש, אלא אם הוא מחבב מפעלי זיקוק שפולטים רעלים המזהמים את

כל מפרץ חיפה.

 

טואול - בניית אתרים