מאמר:
על רגע של נחת/ חגית בת אליעזר
 


 

בלפור מור מנהל חברות וחונך בני נוער במסגרת ההתנדבות באירגון "הרוח הישראלית". יש לו השכלה רחבה בתחום הניהול, בפילוסופיה ובאמנויות. העושר האישיותי הזה, כשרון התבטאות רהוטה ולימוד כתיבה במסגרות שונות הניבו סיפורים מרתקים, אשר קובצו ב- "רגע של נחת" – ספר הביכורים, שיצא לאור בעריכתו של ראובן שבת בהוצאת ארגמן-מיטב באוקטובר 2018.

 

הסיפורים ניחנים בגיוון נושאי וצורני. אורך הסיפורים נע בין 2 עמודים ל- 23, חלקם כתובים בגוף ראשון, כולל סיפור אחד מפיה של גיבורה-אישה, האחרים נמסרים בגוף שלישי, לאחדים מהם אופי אוטוביוגרפי מובהק.

 

הדבר המשותף לרוב הסיפורים הוא ההתכתבות עם יצירות אומנות: ספרים עלילתיים והגותיים, המקורות היהודיים ושירי זמר. סיפורים אחדים נכתבו בהשראת יצירות ספרות, כפי שמצוין מפורשות בהערה לשם הסיפור. על "יציאתי לחופשה" נכתב :"בהשראת 'המחברת האדומה' של פול אוסטר", ובהערה ל "ערב חופשי": "בהשראת 'שמועות על אושר' של יוסף כהן אלרן" לשמחתו הרבה של יוסף, כפי שאמר בדברי הברכה בהשקת "רגע של נחת".

 

ברוך שפינוזה מתארח בסיפורים ומשמיע את דברי הגותו, דון מיגל רואיס מעניק הנחיות לחיים מאושרים מתוך ספרו "ארבע ההסכמות". רבים מבין גבורי הסיפורים קוראים ספרי מופת. רחל – גיבורת הסיפור "רגע של נחת" קוראת את "השיבה הביתה" מאת אנה אנקוויסט, אלמו מהסיפור "המנטור שלי" קורא את "הנסיך הקטן" מאת אקזיופרי, "אנה קרנינה" מאת לב טולסטוי נקראת בעולם הבא על ידי עזרא – סבו המת של יחזקאל. חדיג'ה – המהגרת מאריתריאה –כתובה ב"ארץ אחרת", אך גם היא קוראת, כרוב גיבוריו של בלפור: "בדרך חזרה עולה חדיג'ה לקומה השביעית. שם בספרייה הציבורית בינות צמחים ירוקים, פסלים סביבתיים וציורי קיר, היא בוחרת לה ספר בטיגרינית ומעבירה את הפסקת הצהריים שלה".

 

בסיפור "השחף שלו" בלפור מור נכנס לדמותו של ריצ'ארד דיוויד באך, המנהל שיחה מחשבתית עם גיבור ספרו המפורסם, הנמכר ביותר "ג'ונתן ליווינגסטון השחף" משנת 1970. מעניין לעקוב אחרי המהלך המחשבתי, אשר בו העובדות הביוגרפיות של באך משתלבות עם הבדיון של מור.

 

הספר מתכתב עם מקורות יהודיים: מצטט מדברי החכמה של קהלת, מפרקי אבות, מביא פסוקים מתפילת אשכבה. בלפור מור קשוב גם לזמר העברי, לשיריו של אהוד בנאי בפרט, ומצטט שורות מהשיר 'זמן אהבה' בסיפור "חלקת הדקלים" ומהשיר 'בלוז כנעני' בסיפור "אני מוכן". "הכל דבש" - שמו של הסיפור החותם את הספר לקוח מהשיר "דבש" למילותיו של טל רביב, בלחן של ארי גורלי.

 

בהתכתבות עם היצירות הדגולות יש הבעת הערכה עמוקה לאמנות הספרות, וכן הפגנת מידה של ביטחון של הסופר ביצירותיו שלו. ואכן, קריאה מרובה בסוגות שונות מטיבה עם כתיבתו של בלפור מור: השפות, הסגנונות נספגים, נטמעים ומשתלבים עם אלה שלו.

 

ראוי לציון סגנון הטמעת התוכן הביוגרפי בסיפורים. ב- "חלקת הדקלים", הכתוב בגוף ראשון, הטיולים הרגליים סביב גן הדקלים, והעימות במישור המקצועי עם יושבת ראש מועצת המנהלים, הלקוחים ממציאותו של המחבר, עטופים באוירה המיסטית של פרדס הדקלים, ובחידתיות תוכנם של השלטים. הסיפור "המנטור שלי" מושתת על התנדבותו של בלפור מור כמנטור של בני נוער אתיופיים, אך משולב בו בדיון האבל על מותו של מורה נערץ.

 

בסיפור "יודל'ה" מצליח בלפור מור לתאר חוויה ארוטית נשית בגוף ראשון. למען שבירת המתח ודחיית הסיפוק, הוא משלב ציטוטים מתפילת אשכבה וממקם את המאהבת הדוברת ליד קברו הפתוח של אהובה, מוקפת בני משפחתו החוקיים. התיאורים הפלסטיים מציצים אל מעבר גבול הטעם הטוב, אך לא נופלים לפורנוגרפיה. שיאו של הסיפור בא בסופו בשיחה הראשונה בין האישה למאהבת. בלפור מור מצטיין באיפיון רגיש ואוהד של שתי הנשים.

 

בסיפורים "אני מוכן", ו- "חשבון הנפש של יחזקאל" בתוך עלילה ריאליסטית משולבים יסודות סוריאליסטיים של מתים מדברים. קשה לשפוט אם שיחתם של המתים אמינה מחוסר נסיון הקוראים בדבר, אך היא לא מעוררת נוגדנים.

 

"רגע של נחת"– הסיפור הארוך  ביותר, המעניק לספר את שמו, מצטיין בפיתוח הדמויות ובעלילה מותחת, המערבת את הקורא. הסוף הטוב של הסיפור מתקבל בברכה. כאן וברוב סיפורי הספר הדמויות מתמודדות עם דילמות, עוברות תהליך, מגיעות לפתרונות. הקורא שותף לחוויותיהן של הדמויות, מלווה אותן בדרכן, וזוכה לרגע של נחת.

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים