שיח משוררים בבית ראשונים גבעתיים בסוף חג החנוכה/ מיכל דורון

לאחר חופש חנוכה עמוס הפסטיגלים, פסטיבלים והדלקות נרות בכל רחבי הארץ, ממש נדמה ששיח משוררים , בספריית גבעתיים לאחר כל ההילולות יישאר כנר קטן ללא אור. אך נס חנוכה- הגיע כנראה לעיר גבעתיים : קהל מילא את האולם מפה לפה, והערב בו שוחחו זה עם זה  ועם הקהל שבעה משוררים , היה מרתק. הקהל ביקש  לשמוע ולדעת על שירה, פרוזה ולא שם לב שכהרף עין עברו שעתיים של מלל ללא כל מוסיקה, ריקודים, הצבעות, או תחרויות.     

באולם "בית ראשונים" התקיים כאמור שיח משוררים   פאנל משוררים שקראו משיריהם והגיבו לשירי חבריהם, הקהל שמילא את האולם היה קשוב ומרותק, ושאל שאלות, . דליס משוררת ומבקרת ספרות חברת הנהלת אגודת הסופרים,  הנחתה את הערב בחן ובטאקט : השתתפו :   צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים העבריים, משפטן, סופר ומשורר, ד"ר צדוק עלון, משורר, סופר ופילוסוף, חבר הנהלת אגודת הסופרים, מיכל דורון , משוררת וגרפולוגית, יו"ר ועדת האתיקה של אגודת הסופרים העבריים, אביחי קמחי, משורר שריכז בעבר קריאת שירים של משוררים ברשת ב',  ריקי דסקל, משוררת ושחקנית תיאטרון, יערה בן דוד , משוררת ,זמרת קלאסית  ואמנית קולאז' .

צביקה ניר פתח את הערב בחגיגיות,  והדגיש את חשיבותה של מעורבות התרבות והספרות בחיי הקהילה.  דו -שיח זה לדבריו הכרחי שכן אמנים מחויבים להביע את דעותיהם ללא חשש. דבריו אלו התקבלו בהסכמה מהולה בהתרגשות ואכן האווירה הייתה חופשית מצד המשוררים ומצד הקהל  והתגובות היו אוהדות.  הוצגו ארבעה נושאים, וכל משורר/ת קרא/ה שיר, בנושאים : נוסטלגיה- חגים, אקטואליה, זיכרונות וזמנים. לכל שיר הוקדם תיאור קצר של המשורר על תפיסת עולמו, או את השיר ונוצר דו- שיח בינו לבין הקהל ובין המשוררים .

שירי  הנוסטלגיה היו צבועים בנופים הרחוקים של שנות הילדות, שירי האקטואליה היו נוקבים  ונושא הזמן בסופו של הערב, היה פילוסופי מחד גיסא וצובט את הלב והקרביים מאידך.

זמנים מטיבם מעוררים תהיות על זמן שהיה, זמן אבוד, זמן שאול, זמן קצוב,  על חיינו בעבר ובהווה אך כמובן בערת  ובאר היצירה יוצרים  את תחושת  התקווה.

 בעקבות הצלחת הערב,  מנהלת הספרייה הזמינה את המשוררים באותו הרכב להופיע בשבוע הספר העברי.

 

 

 

 

מקצת מן השירים שנקראו במהלך הערב.

 

קשה להיות ראש עיר /אביחי קמחי

יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁחֻבְּרָה לָהּ לִכְאוֹרָה
גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה                     
עַל הָרוֹצֶה לַעֲמֹד בְּרֹאשָׁהּ

כְּמוֹ יַלְדִּי
שֶׁהָיָה מַכְנִיס אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו
לְנַעֲלֵי הַצָּבָא שֶׁלִּי                  
וְהָיָה צוֹעֵד וּמוֹעֵד

 

 

***

 

ריקי דסקל

 

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁפָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה

גּוּפָהּ הָיָה שָׁלֵו

בִּטְנָהּ הָיְתָה רְפוּיָה

חִיּוּךְ דַּק הִצְטַיֵּר

כְּשֶׁחָשְׁבָה עַל אֵפֵמֵתָאוֹס וְלֵיל אֶמֶשׁ.

רֶגַע לִפְנֵי

הָיוּ פָּנֶיהָ צַחוֹת כְּשַׁיִשׁ

שׁוּם קֶמֶט לֹא מֵרֵר אֶת זָוִיּוֹת פִּיהָ

כְּשֶׁיָּדָהּ שִׂחֲקָה בַּמַּנְעוּל לְפָתְחוֹ

רֶגַע לִפְנֵי

הָיָה הָעוֹלָם שָׁקֵט .

 

 

***

צדוק עלון

יֵשׁ לָנוּ

אֶרֶץ שֶׁכָּבְשָׁה

שְׁמָמָה וְכָבְשָׁה

מָקוֹם.

 

וְלֹא נִפְלֵאת הִיא מֵאִתָּנוּ

וְלֹא רְחוֹקָה הִיא

וְלֹא בַּשָּׁמַיִם

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם

כִּי קָרוֹב אֵלֵינוּ הַדָּבָר מְאֹד

בְּפִינוּ וּבִלְבָבֵנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ

אֶרֶץ שֶׁלֹּא כָּבְשָׁה

אֶלָּא לְבָבוֹת.

 

 

***

 

לפני רדת המסך/ יערה בן דוד

 

כָּתְנוֹת עָנָן רַכּוֹת עַל עֲצֵי הַיַּעַר קְרָעִים, לֹא עָשָׁן מִתְאַבֵּךְ,

פַּרְפַּר לָבָן זְמַן אִלֵּם יִתְמַלֵּא צִפֳּרֵי הֲזָיָה.

עַכְשָׁו מְזֹג לִי מִן הָאָדֹם שֶׁל הַגֶּפֶן מִן הַזַּן הַמְשֻׁבָּח

הַצּוֹמֵחַ רַק כָּאן וְחוֹמֵר בֶּחָבִית צְרִיבָה קַלָּה.

 

שַׁל נְעָלֶיךָ וְלֵךְ לְאַט

עַל רִצְפַּת הָעֵץ הַחוֹרֶקֶת בְּבֵית הָעֵץ

בְּבּוּדְגַנְיָה וַאס* בּוֹאֲכָה הַיַּעַר וְנַכְלוּלָיו.

כָּאן שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים אֵינָם מְעֻפָּרִים בָּאֲוִיר.

תַּגִּיד קִנְאָה בְּשָׁרָשִׁים לֹא שֶׁלְּךָ

וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ שֶׁלְּךָ.

בְּשָׁרְשֵׁי הַשֶּׁקֶט דִּנְדּוּן יָרֹק

מְלוֹא מֶרְחַב הָעַיִן כָּל מַה שֶּׁתָּדוּג מִן הַהֵד בַּגַּיְא

שֶׁתִּשְׁמַע, מְלוֹא נְחִירַיִם מַלֵּא אֶת הָרִיק –

צֵידָה לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לִפְנֵי רֶדֶת הַמָּסָךְ.

 

 *  בּוּדְגַנְיָה וַאס – כפר בסלוֹבֶניה

 

***

בוא נרחיק חיוכים /  דליס

 

בּוֹא נַרְחִיק עַד קְצֵה

הַחִיּוּכִים הַמְּדַמִּים פָּנִים פְּעוּרוֹת לְפֶלֶא בָּרָק פִּתְאוֹמִי

נְמַזֵּג אֶת פְּרִיחָתֵנוּ הַמְּאֻחֶרֶת

בִּכְמִיהוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ נֶאֱלָמוֹת בְּאִישׁוֹנֵי לֵילוֹת גְּדוֹלִים,                     

עֲדַיִן נֶאֱסָפִים בְּכַפּוֹת יָדַיִם

נִצָּנֵי אֲנִי, נִצָּנֵי אַתָּה,

נִצָּנִים שֶׁמּוֹצִיאִים צְלָלִים בְּצִבְעֵי עַצְמֵנוּ,

הִנֵּה בּוֹקְעִים בְּרָקִים וְהֵם בְּפֶלֶא גַּם שֶׁקֶט נֶאֱנָח,

יָדֵינוּ הָעוֹשׂוֹת בַּפֶּלֶא,

מַצַּע שַׁלֶּכֶת כְּבָר נֶעֱרָם וַאֲנַחְנוּ הֲרֵי טוֹבֵי נֶפֶשׁ,

קְצֵה חִיּוּכִים,  

אָמַרְנוּ חָיִינו.ּ   

 

***

והרי החדשות /מיכל דורון

 

הַמַּעֲטֶפֶת הַדַּקָּה שֶׁל הַשְׁפִיּוּת הַיּוֹמְיוֹמִית

מִתְקַמֶּטֶת וְנִקְרַעַת.

הַקְּרוּם חָדִיר

מִתְקַלֵּף לְאַט

וּמִתַּחַת לַסְּדָקִים

מִתְגַּלִּים פְּצָעִים עַמֻקִּים

שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הִתְאַחוּ.

 

מֵאֲחוֹרֵי שְׂדֵה הַפְּרָחִים

נוֹתַר שְׁדֵה מוֹקְשִׁים

לְלֹא שִׁלְטֵי אַזְהָרָה.

 

הָרֵי הַגַּעַשׁ הַפְּנִימִיּים מִתְחַמְּמִים

חֹמֶר הַנֶּפֶץ מְבַעְבֵּעַ

וְעוֹד מְעַט

הַכֹּל יַעֲלֶה בַּלֶהָבוֹת.

 

 

 

            

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים