לעבוד בין אורות וצללים עם נסים נהר דעא/ מיכאל רייך

נסים נהר דעא הוא עובד סוציאלי בדימוס שהספיק במהלך עבודתו להיפגש עם מאות אנשים, ממגזרים שונים. לכולם היו בעיות. חלקם בעיות קשות וכאובות מאוד. בכולם הוא טיפל במסירות, במקצועית, ביסודיות, בראש גדול. לא כולם עלו יפה ונכשלו והיו גם הצלחות יפות ונפלאות שהיו האורות המנצנצים בלב האופל של חיי המטופלים והצילו אותם. על כך הוא החליט לכתוב את קובץ סיפוריו –"אורות וצללים" שיצא לאור בהוצאת ארגמן-מיטב.

 

ספר מעט על הביוגרפיה שלך?

"בן 74, יליד בולגריה,  עלינו לישראל בנובמבר 48,  שער עלייה, ריצה על פני המקומות שאליהם נשלחנו, לבסוף נחתנו ביפו בה גדלתי עד שהלכתי לצבא. לאחר הצבא הלכתי לקיבוץ וחייתי בשני קיבוצים, אלומות ובית זרע. 26נשנים חייתי בקיבוץ.  שלוש שנים לפני שעזבתי עשיתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית.  שנה לאחר מכן עזבתי את הקיבוץ, והתחלתי לעבוד ביפו.  נוף ילדותי.  כעובד סוציאלית ריכזתי "תחום מניעת אלימות במשפחה" וכן, עסקתי בנכויות, פיגור, משפחה ילד ונוער."

 

מתיי ומדוע התחלת לכתוב?

"התחלתי לכתוב בערך כאשר הייתי בן 28. עשרות סיפורים שלי אבדו בשל כך שלא גיביתי את המחשב. זו הייתה תקופה מאוד יצירתית בחיי.  הקמתי קיבוץ מאפרו לאחר שהתפרק. בניין חברה חדשה, ניהול, טיפול בענייני חברה.  ובצד זה, התחלתי לכתוב. למעשה הדחיפה הגדולה לכתוב החלה לאחר שהיה לי מחשב נייד. גם לימודיי האוניברסיטאים התאפשרו הודות למחשב. כתב היד שלי בלתי קריא."

"לא ניתן להסביר "למה" זה כורח, דחיפה פנימית. מעולם לא חשבתי שסיפור, סיפורים או ספר שלי יתפרסם. כתיבה למען עצמי, כדי לתת סיפוק לדחף.

הכתיבה היא כורח, דחף פנימי. גם אילו לא היו הדברים והסיפורים נכתבים, הרי שהם היו מתקיימים במחשבה. בעבר היו מספרי סיפורים שעברו ממקום למקום והעבירו מורשת. הכתיבה היא אמצעי טכני שמביא לידי ביטוי את המחשבות, הרגשות, תחומי העניין, מפלט וסובלימציה. הכתיבה מאפשרת לנתח מצבים לשתף את הסביבה, החברה בכך. "

האם אתה חושב לפני כן על נושאי הכתיבה או שזה בא באופן טבעי?

"עבורי יש מספר אפיקי כתיבה. הראשון הוא - מחשבה על סיפור, מתן כותרת, בחירת הנושא - ומרגע זה, הסיפור למעשה מוכן. כתיבתו, טכנית יכול שתהיה בו במקום, או לאחר שנה. הסיפור "קיים" ברגע שהגיתי אותו.  כך נכתבו כל הסיפורים: חשבתי על סיטואציה ולאחר מכן העליתי אותו בכתב. רק הספר בעל השם הזמני "חרמש טיכו" התפתח באופן שונה. ישבתי על המחשב, ולא היה לו שום רעיון. כתבתי משט ראשון, שגרר משפט שני ושלישי. לא היה לי "מבנה" או "עלילה" והסיפור התפתח מתוך עצמו, כמו כפה עצמו עליי. "

התחלת לכתוב באופן פנוי בגיל מבוגר יחסית  מה עשית עד אז?

"הגעתי לקיבוץ אלומות  מיד לאחר שהשתחררתי מהצבא, בגיל 21 בשנת 1965 כ"חיזוק". אלומות הייתה אז במשבר עמוק, ותוך שנה והחל הקיבוץ להתפרק. הוותיקים עזבו, חלקם עברו לקיבוצים אחרים, חלקם עבר למושבים או לעיר. 

נשארתי שם עם עוד 4 בני קיבוץ שגם הם עזבו תוך חצי שנה. 

מרגע שעזבו, החל המאבק שלי להחזיק את אלומות בחיים.  

גרעינים מהנוער העובד, ולאחר מכן מתנועת "דרור למרחב" מארגנטינה הגיעו, הלכו לצבא, ועזבו. בודדים נשארו למספר חודשים עד שנעלמו גם הם. משפחות שהחלו להיווצר מצאו שאין ילדים נוספים ולידיהם אין חברה ועזבו גם הן. הקיבוץ היה כמו אוקורדיון, מתרחב, ומתכווץ, במשך שנים. 

כל אותה תקופה הייתי, אני ואישתי, שני האנשים היחידים שנשארו יותר משנתיים. עד שהגרעינים מדרום אמריקה השתחררו מהצבא והשתקעו בקיבוץ. 

שימשתי כמזכיר קדנציה, ולאחר מכן, בעת משבר התבקשתי להיות שוב "מזכיר חירום".  מילאתי את רוב התפקידים מלבד מרכז משק וגזבר. מרכז ועדת עבודה, מרכז ועדת חינוך וכן הלאה. 

למעשה "המצאתי" שוב את הקיבוץ משום שלא הייתה "מסורת" לא היו נוהגים ונורמות. 

זו הייתה תקופה מאוד יצירתית שלוותה בעבודה פיזית קשה מאוד, ברפת. שתי חליבות ליום חמש שעות כל אחת, או חליבה אחת ויום עבודה מלא לפניה או אחריה. 

אלומות יושבת מעל אחד הנופים היפים ביותר בישראל מעל לכנרת, מול הרי גולן וגלעד, ומעל ל"דקל שפל צמרת" הכנרת וגווניה המשתנים משעה לשעה, מרגע לרגע היוו פיצוי הוגן לעבודה הקשה.

כאשר עברתי לבית זרע, באתי אל המוכן, ויחד עם זאת, הצלחתי בפרק זמן קצר  להשתלב, עבדתי בתמרים ומילאתי מספר תפקידים עד שעזבתי בתחילת שנות ה90 ."

מי הם שלושת הסופרים האהובים עליך במיוחד?

 "או הנרי,  ג'ק לונדון, סומרסט מואהם.  ויליאם סוריאן.  ובסוגה אחרת: דשיאל האמט," 

אלו ספרים היית לוקח איתך לאי בודד?

"כל כתבי" שפינוזה. אפלטון, אריסטו, קיקרו, סנקא וכל עבודתו המדהימה של קאנט ב"ביקורות" שלו על כל גווניה. 

זו פסגת המחשבה האנושית בעיני.  סדר המחברים הוא סדר העדפה שלי."

מה תוכניות הכתיבה שלך להמשך?

 

"ספר נוסף שלי יצא לאור לפני שבועיים "סרטן קטן שלי"  בו, אני מתאר את החוויה שעברתי מאז התגלה סרטן הערמונית. 

ספר נוסף "תן לאוהלינו שלום" נמצא בעבודה לקראת יציאה לאור.

ספר נוסף "חרמש טיכו" (שם זמני), רומן בלשי, מוכן וממתין להוצאה לאור. 

כמו כן, יש שישה שבעה כתבים שנמצאים בשלבים שונים בכתיבה ואני מקווה שחלקם לפחות יבשיל ויגיע להשלמה והוצאה לאור."

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים