מנוי לפורטל בכיוון הרוח

סיפור:
הנעליים של סטפן/ סימה שאשא


מרינה אספה את השמיכה  שכיסתה אותה ועטפה בה את כתפיה. כשקמה ממיטתה היא  הדליקה את הנר היחיד שנשאר מהלילה הקודם. האירה את פניהם של שני בניה המכורבלים במיטה אחת. לחיו של מרק נשענת על כתפו של סטפן. מבע פניהם השלוות מנעו ממנה לטלטלם מן השינה. עוד כמה רגעי חסד לפני שיקומו ליום  נוסף של מטלות.

לרגע ניסתה להיזכר תורו של מי מהבנים ללכת לבית הספר ומי מהם יישאר ויעזור לה.

רעד קל בליבה הזכיר  לה – תורו של מרק הקטן- היום הוא ינעל את זוג הנעליים היחיד שלהם ויצעד את הדרך הארוכה אל בית הספר בקצה הכפר.

זוג אחד של נעליים. שניהם נועלים אותם כל אחד מהם בתורו הוא  ומי שנותר מטה שכם ומקל עליה את העבודות במשק הקטן.

 

הסידור הזה החל לפני בוא האביב ועתה למרות מזג האוויר המתחמם עדיין לא ניתן לצעוד יחפים.

כשסיימה לפזר את מעט הגרעינים שנותרו לה לתרנגולים, שמעה את סטפן משכנע את  מרק להחליף איתו יום לימודים.

 "היום יום גדול וחשוב, יש לנו היום מבחן שיקבע מי יקבל סטיפנדיה להמשך לימודים בעיר. זה חשוב לעתיד של כולנו, אם אצליח נוכל לצאת מהכפר" .

מרק מושך כתפיו עומד ואגרופיו קפוצים "ואני חייב ללכת היום ,כי יש תחרות כדורגל בין שני הכפרים, לא אוותר!" קורא בקול ורוקע ברגליו.

מרינה מביטה בם ושתיקה סוגרת עליה.

לפתע כמו גמלה בו החלטה. סטפן מפנה את גבו , נכנס לבית ויוצא לאחר דקות ארוכות ולרגליו ... מה זאת ?נעליים שחורות ומבריקות. באלם מביטים מרק ומרינה מקרוב. רגליו של סטפן צבועות במשחת נעליים שחורה מבריקה.

אל הדרך יצעד ורגליו כמו נושאות אותו על כנפיים.

* סימה שאשא-סופרת 

 

 

טואול - בניית אתרים