מנוי לפורטל בכיוון הרוח

מאמר:
מכשפה וקוסם ומה ביניהם – 'הסערה' מאת שייקספיר/ אושרית מינץ 

ציור: אושרית מינץ 


לאחרונה  עיינתי שוב במחזה 'הסערה' מאת וויליאם שייקספיר, וציפתה לי שם הפתעה. מה לא נאמר על המחזה, אבל את מה שאדבר עליו עכשיו לא קראתי אצל שום פרשן וכלל איני בטוחה אם שייקספיר התכוון לכך בכותבו את המחזה, ובכל זאת הדברים נמצאים שם ברורים וגלויים.

מקובל שאחת התימות העיקריות שבהן עוסק המחזה היא סדר חברתי מול אי סדר והחזרת הסדר על כנו. פרוספרו, דוכס מילנו, שהינו איש מלומד וגם קוסם מגורש על-ידי אחיו אנטוניו מהדוכסות. בסירה רעועה הוא נשלח הימה יחד עם ביתו הקטנה, מירנדה ורק בחסדי האל מגיע לאי בודד, שם הוא שולט במשך כמה שנים. האי נשלט לפני כן על-ידי המכשפה כחולת העין, סיקרקס, אשר גורשה מאלג'יר בהיותה בהריון. בסופו של דבר, פרוספרו מצליח להחזיר לעצמו את השלטון. הוא משתמש בקסמיו ויוצר סערה המסייעת לו להביא את הדברים לגמר מוצלח ומצליח גם ללמד לקח את אלה שפשעו נגדו. זהו כמובן סיכום דל של המחזה, שאינו משמש אלא כדי לתת את הרקע הכללי לדברי.

אתרכז במערכה ראשונה תמונה שניה שבה פרוספרו מספר לביתו מירנדה על מוצאה וכיצד הגיעו אל האי. הדברים שאליהם שמתי לב הם שהמחזה מציג לנו השוואה מבחינת נקודות רבות בין פרוספרו לסיקראקס, שבין אם שייקספיר התכוון לכך ובין אם לאו, היא נמצאת במחזה. פרוספרו הוא קוסם לעומת סיקרקס שהיא מכשפה; מעשיו מוצגים כקסמים ואילו מעשייה מוצגים ככשפים, אבל שניהם יכולים לעשות מעשים המשנים את המציאות לכאורה או למעשה. למשל, סיקרקס מצאה באי את אריאל, מעין רוח או פייה וכיוון שהוא סרב להישמע לה היא כלאה אותו בתוך עץ. כאשר פרוספרו הגיע לאי לאחר מותה, הוא שחרר את אריאל והפך אותו למשרתו כשהוא מבטיח לשחרר אותו לגמרי בסופו של דבר. אלא שבתמונה האמורה אריאל מבקש את שחרורו ואילו פרוספרו מאיים עליו לשוב ולכלוא אותו בתוך העץ אם לא יישמע לו. אותו המעשה מוצג פעם כשלילי ופעם כחיובי.

פרוספרו גורש ממילנו, אך אחיו לא העז להורגו, לכן שם אותו ואת מירנדה בתו בסירה רעועה, ובעזרתה הוא הצליח להגיע אל האי. סיקרקס גורשה מאלג'יר, מבלי שנאמר לנו מדוע בדיוק, כשהיא הרה. נאמר לנו רק שבזכות מעשה טוב שעשתה לא הוצאה להורג, אלא הובאה אל האי.

פרוספרו מביא עמו אל האי את בתו, מירנדה ואילו סיקרקס יולדת בו את בנה, קליבן.

במחזה פרוספרו הוא נציגו של הסדר החברתי והטוב ואילו סיקרקס היא נציגת הרשע והתוהו.

העזתי לשאול את עצמי מה גרם לאופן הצגה כזה של שתי הדמויות, והנה המסקנות שלי: פרוספרו הנו גבר ואילו סיקרקס היא אישה. אותם מעשים הנעשים בידי גבר יכולים להיחשב למעשים התומכים בטוב ובסדר והם מותרים, בעוד שכאשר אישה עושה אותם, הם נחשבים לעזות מצח ולכן מייצגים את הרשע ואת התוהו. החברה, במיוחד בימי כתיבת המחזה, אבל למעשה במהלך כל הדורות ואפילו כיום, מתירה לגבר לעשות, להצטיין, להיות יוזם ומשנה עולם, בעוד שאין היא מתירה אותם דברים לאישה. גם במסורת היהודית מדובר על חווה ולילית. הראשונה היא אשת איש ואם בעוד השנייה נחשבת לאשתו של השטן.

סיקרקס היא מעין דמות לילית במחזה הזה. היא האישה המשוחררת והיצירתית. היא הרה ולא נאמר שיש בעל כלשהו האחראי לכך. היא מעזה להפר את המקובלות החברתיות וגם מעזה ליצור. היצירה, הנחשבת לקסמים כשהיא נעשית בידי פרוספרו, נחשבת לכשפים כשיא נעשית על-ידי סיקרקס, האישה שלא מוכנה לקבל את המגבלות החברתיות. היא פורצת גדר, היא מסוכנת לסדר החברתי הנשלט על-ידי הגברים, שעל כן יש לגנותה ולכנותה בשמות גנאי כגון מכשפה.

אין זה חדש שיצירתן של נשים לא התקבלה. אכן לא היו נשים משכילות רבות לאורך ההיסטוריה, כי גם ההשכלה הייתה נחלת הגברים, וחלק מאלה שיצרו הסתתרו מאחורי שמות גבריים, כי ליצור כנשים לא היה מקובל או מתקבל.

כתוצאה מהפרשנות הזאת ציירתי ציור שאוצר בתוכו את כל אשר אמרתי כאן.

בציורי, חופו של אי ועץ ובו כלאתי את 'המכשפה'. הסמליות ברורה – האישה היא זו הכלואה בתוקף המוסכמות והאיסורים החברתיים. כשפרסמתי את הציור בפייסבוק, קיבלתי הערה של מגיבה בזו הלשון: "אבל יש לה עיניים טובות". אכן ואכן! לא הרשע כלוא שם בגזעו של עץ, אלא האישה – זו שאינה מעזה להתבטא מפחד הגינוי, ועוד יותר זו המעזה לעשות זאת ונענשת על-ידי החברה.

טואול - בניית אתרים