שיר:
יוסף כהן אלרן: תשליך

בָּא הַיּוֹרֶה,

וְטִפְטֵף אֶת מֵימַיו,

וְשׁוּב הָעוֹלָם

מוֹכִיחַ הֶרְגֵּלָיו

וַאֲנַחְנוּ לַחוֹף

מַשְׁלִיכִים חָטָאִים

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

נֶעֱשַׁנּוּ צָחִים

 

בְּפֶסַח כְּבָר נִקִּינוּ

אֶת כָּל הַכֵּלִים

עַכְשָׁו עוֹד הַנֶּפֶשׁ

חֲבוּטַת חָטָאִים

אַךְ בַּיּוֹם בּוֹ נַשְׁלִיךְ

חֲטָאֵינוּ לַמַּיִם

נַפְשֵׁנוּ תִּנָּצֶל כִּי

נֶעֱשַׁנּוּ טְהוֹרִים

מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

 

אֶת גּוּפִי הַדָּווּי

לֹא אַשְׁלִיךְ אֶל הָאַיִן

הֵן נַפְשִׁי בְּתוֹךְ גּוּפִי

טְהוֹרָה עַתָּה הִיא גַּם

רַכָּה בִּי כַּיַּיִן

לָמָּה אוֹתִירֵנוּ שָׁם

חפש באתר

טואול - בניית אתרים