מנוי לפורטל בכיוון הרוח

סיפור:
לונדון מחכה/ אילן בינדר


זו הייתה עוד אחת מהנסיעות התכופות שלי ללונדון ,אלה שהפעם היה משהו אחר באוויר שיכלתי להרגיש אותו כבר בשדה בנתב״ג ,לא הצלחתי להסביר את התחושה המוזרה  הזאת שעברה לי בכל הגוף,  בבוקר עוד הייתי ספון במשרד . שובר את הראש ולא מצליח  להבין.

" אתה חייב להגיע מחר ללונדון אנחנו מכנסים את הדירקטוריון לישיבה דחופה, "שמעתי את הקול הנעים של מזכירת ההנהלה בצד השני של הקו. והנה עכשיו אני עומד וניצב ,מחכה בתור למסור את המזוודה הקטנה שבקושי הספקתי לפרוק עוד מהנסיעה האחרונה .הטיסה ללונדון הייתה מעייפת ומחשבות הפריעו כל העת  למנוחתי . משפחה של צרפתיים ישבה במושב שמאחורי והחליטה שזה הזמן המתאים לשלוף "מהבוידעם" את האנגלית שלהם ולתרגל אותה , לא שיש לי משהו נגד מבטא צרפתי שניחן בעיניי בשיק מיוחד, אבל לאותו ערב וטיסה זה רק הצליח לגרום לי רק כאב ראש. 

 שדה התעופה גטוויק היה מנומנם למדי בשעה 12 בלילה בעת שטיסת "איזי ג'ט" נחתה. שני  פקידים בריטיים טיפוסיים  קיבלו את פני הנוסעים, מחוץ לטרמינל ולאחר חיפוש קצר הצלחתי לאתר  את נהג הוואן (נדמה לי  שהיה פולני לפי המבטא) שהמתין לבואי ואחז בשלט עם שמי .הנסיעה למלון במרכז לונדון ארכה קצת יותר משעה. פקיד הקבלה חיכה לבואי. קיבלתי את  חדר 712 , חלון החדר פנה לתוך פטיו וגינה קטנה ,פנימית, של המלון.

קולות  אנקות של גבר ואישה  בקעו  מהחדר הסמוך אלי.  לא הצלחתי להבין בדיוק באיזו שפה הם עשו את האהבה שלהם. עוד מעט בוקר ואני חייב לנסות לתפוס תנומה קלה, חשבתי לעצמי.

  לבסוף כנראה  שהעייפות הכריעה אותי ונרדמתי . קרן אור ראשונה של בוקר הצליחה לחדור מבעד לוילון והעירה אותי.  המזוודה עדיין עמדה במקום שבו הנחתי אותה.  לא הספקתי לפרוק את תכולתה ולסדר את הבגדים בארון הקטן שעמד בכניסה לחדר.

 התארגנתי במהירות תוך כדי שאני מנסה להבין מהו מזג האוויר הבוקר בלונדון.  מסתמן יום נעים ושמשי , הצהירה החזאית בתחנת טלוויזיה מקומית. יצאתי מהחדר, הפעם למוד נסיון מאתמול בערב נעמדתי לשנייה במסדרון מול התרשים של הקומה מנסה להבין מהי הדרך הקצרה למעלית . ירדתי לחדר האוכל של המלון. מלצר ניגש אלי ומזג לי באיטיות  קפה פילטר חזק.  אכלתי שני צנימים עם ריבת תות ואוכמניות וכוס מיץ תפוזים . הרמתי את ראשי מעל לטלפון הנייד ואז קלטתי אותה בזווית העין ארוכת רגליים, ג'ינס ,וטישרט לבנה, שיער שחור האסוף ברישול , גומת חן בצד שמאל , יפה בדיוק כמו אז .

יעל מרחב כיתה י״ב 2. זיהיתי אותה מייד בדיוק כמו שזכרתי אותה בפעם האחרונה שהתראינו בטיול שלאחר הצבא  כאילו כבר לא עברו 20 שנה מאז. היינו שלישייה ,יעל ,אלון ואני.  טוב לא בדיוק שלישייה - יעל ואלון היו חברים (רומנטי) ואני הייתי החבר הכי טוב של ילי (ככה אני קראתי לה).  אי אפשר היה להפריד בינינו עברנו את כל בית ספר התיכון ביחד, ילי הייתה הנערה הכי יפה בשכבה אלון היה הבחור הכי חתיך בשכבה ואני הייתי - מה אני הייתי -הכי חרשן בשכבה. בקיצור כולם קראו לי "חנון". היינו מבלים יחד בצופים את כל השעות שלאחר בית הספר, מאזינים שעות למוסיקה תקליטים של תיסלם , בנזין, פינק פלויד , קט סטיבנס ועוד. אני הייתי זה שתמיד הציל את אלון וילי בתיכון אחד שמעתיקים ממנו את כל העבודות והמטלות. ילי תמיד אמרה שאני החבר הכי טוב שלה אחד שהייתה מספרת לו את הכל הייתי גם זה שתמיד מפשר בין ילי ואלון כשהיו רבים מריבות אוהבים, לצבא התגייסנו שלושתינו לגרעין נח״ל. לאחר הצבא יצאנו לטיול ארוך בדרום אמריקה. לאחר הטיול נפרדו דרכנו . כל אחד תפס כיוון . אני למדתי באוניברסיטה בחו״ל ילי ואלון למדו בארץ , ניסינו לשמור על קשר ללא הצלחה, בינתיים אלון ויעל התחתנו – לא, לא אחד עם השני והקימו משפחות , ואני היו לי הרבה מערכות יחסים שלא הובילו לשום מקום, תמיד במשך כל השנים חשבתי על ילי מה היה קורה אילו...  , וככה כל אחד התגלגל עם החיים שלו . הרגשתי איך הלב שלי דופק והולם בחוזקה בדיוק כמו אז בתיכון שניסיתי לספר לילי שאני בעצם מאוהב בה , יעל הייתה האהבה הראשונה שלי אבל הייתה בעיה אחת שמעולם לא היה לי אומץ לספר לה.

 בדיוק שהחלטתי לגשת לילי  קלטתי את אלון החתיך בזווית העין - 

היינו אז שלישייה -טוב לא בדיוק שלישייה - אני הייתי החבר הכי טוב של ילי (ככה אני קראתי לה) ואלון ...כן כן מסתבר שהם עדיין בקשר רומנטי.

 

 * אילן בינדר- כותב סיפורים

טואול - בניית אתרים