שיר:
חֶבֶל חֲבָלִים/ יעקב ברזילי

 

אוֹלְגָה הָיְתָה

בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי לְהֶרְיוֹנָּהּ.

חֶבְלֵי הִתְעַבְּרוּתָהּ עָבְרוּ עָלֶיהָ

בְּמַרְתֵּף בֵּיתוֹ שֶׁל אִכָּר-מַלְאָךְ.

הִיא תִמְרְנָה לָלֶדֶת

בְּיוֹם הַכְּנִיעָה שֶׁל גֶּרְמַנְיָה.

כְּשֶׁנֶּחְשַׂף הַמַּחְבּוֹא,

נוֹרָה הָאִכָּר,

בֵּיתוֹ עָלָה בְּלֶהָבוֹת

וְאוֹלְגָה נִדּוֹנָה לְמָוֶת

בִּתְלִיָּה.

לִפְנֵי בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין

תָּקְפוּ אוֹתָהּ צִירֵי לֵדָה.

כְּשֶׁהִנִּיחוּ עַל צַוָּארָהּ אֶת הַחֶבֶל,

קָרָה דָּבָר מוּזָר:

חֶבֶל הַתְּלִיָּה הָפַךְ

לְחֶבֶל טַבּוּר,

וּכְשֶׁיָּצְאָה וֶרָה לַאֲוִיר הָעוֹלָם

בָּא הַקֵּץ עַל הָרַיְךְ הַשְּׁלִישִׁי.

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים