מנוי לפורטל בכיוון הרוח

סיפור:
הסנגור/ דניאל חקלאי

 

הוא נרדם בידיעה שהוא בר מזל גדול אחרי שאשתו וילדיו היו מקסימים במיוחד באותו יום (הם היו יפים כל כך בעיניו). אשתו התנהגה באופן מתוק ואוהב במיוחד (המחשבה על היופי שלה כמעט גרמה לו לבכות מרוב אושר לפני שנרדם). ואז הגיע החלום: 

 

הוא ביקר בבית כלא. הסוהר שקיבל את פניו היה הוא עצמו. מפקד הכלא לחץ את ידיו בחנפנות. העניין הוא שגם מפקד הכלא היה הוא עצמו. האסיר שניקה את הרחבה הפנימית בפנים כנועות היה הוא עצמו. וגם האסיר בעל המבט המזלזל והקשוח בכניסה לאגף היה הוא עצמו. 

 

זה היה מפחיד: הוא נכנס לתוך אגף ההפרדה. ממש לעומקו. פסע בדרך לתא הבידוד של האסיר הכי מסוכן. הסוהר שניצב ליד התא היה הוא עצמו. וכך גם האסיר הכי מסוכן והכי אלים. אסיר בלי שום פוטנציאל שיקום. בלי אופק. כלום. סתם גוש בשר אלים ומופרע. 

 

הוא נזכר שהוא גם היה התובע במשפטו שלו וגם השופט במשפט הזה. הוא זכר הכל: הוא זכר וגם ידע שהוא היה התובע, השופט, הסוהר והאסיר הכי מסוכן. רק בתפקיד אחד הוא לא היה: הסנגור
טואול - בניית אתרים