מנוי לפורטל בכיוון הרוח

 
שיר:

שורות מן הצוואה/ פייר פאולו פאזוליני מאיטלקית יצחק לאור 

 
הַבְּדִידוּת: צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲזָקִים מְאֹד
כְּדֵי לֶאֱהֹב אֶת הַבְּדִידוּת; צָרִיךְ רַגְלַיִם טוֹבוֹת
וְהִתְנַגְּדוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל; אֵין לְהִסְתַּכֵּן
בְּהִצְטַנְּנוּת, שַׁפַּעַת, אוֹ דַּלֶּקֶת גָּרוֹן; אֵין לַחְשֹׁשׁ
מִשּׁוֹדְדִים אוֹ רוֹצְחִים; אִם צוֹעֲדִים
כָּל אַחַר-הַצָּהֳרַיִם אוֹ אֲפִלּוּ כָּל הָעֶרֶב
יֵשׁ לָדַעַת לַעֲשׂוֹת זֹאת כִּלְאַחַר יָד; אֵין לָשֶׁבֶת;
בְּעִקָּר לֹא בַּחֹרֶף; עִם רוּחַ מַכָּה בָּעֵשֶׂב הָרָטֹב,
וְעִם אֲבָנִים מְצֻפּוֹת בֹּץ לַח בֵּין עֲרֵמוֹת הַזֶּבֶל;
אֵין שׁוּם נֶחָמָה, בְּכָךְ אֵין כָּל סָפֵק,
חוּץ מִיּוֹם שָׁלֵם וְלַיְלָה לְפָנֶיךָ
בְּלִי חוֹבוֹת אוֹ מִגְבָּלוֹת.
הַסֶּקְס הוּא תֵּרוּץ. רַבִּים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ הַמַּגָּעִים
– וְגַם בַּחֹרֶף, בִּרְחוֹבוֹת עֲזוּבִים לָרוּחַ,
בֵּין עֲרֵמוֹת אַשְׁפָּה מוּל בִּנְיָנִים מְרֻחָקִים,
כָּאֵלֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה – אֵין הֵם אֶלָּא רִגְעֵי בְּדִידוּת;
כָּל כַּמָּה שֶׁהַגּוּף הֶעָדִין חַם וְחִיּוּנִי יוֹתֵר
נִמְשָׁח בְּזֶרַע וּמִסְתַּלֵּק
כָּךְ צוֹנֵן וְגוֹסֵס גַּם הַמִּדְבָּר הָאָהוּב מִסָּבִיב;
מְמֻלָּא שׁוּב בְּאֹשֶׁר, כְּמוֹ רוּחַ פִּלְאִית
לֹא הַחִיּוּךְ הַתָּמִים אוֹ הַכֹּחָנוּת הַמֻּפְרַעַת
שֶׁל זֶה אֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק לוֹ כְּבָר; נוֹשֵׂא עִמּוֹ עֲלוּמִים
צְעִירִים כָּאֵלֶּה; וּבְכָךְ הוּא בִּלְתִּי-אֱנוֹשִׁי,
מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת, אוֹ מוּטָב: מַשְׁאִיר עִקְבָה אַחַת
אוֹתָהּ עִקְבָה לְכָל הָעוֹנוֹת.
נַעַר בְּאַהֲבוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת
אֵינוֹ אֶלָּא פּוֹרִיּוּת הָעוֹלָם.
זֶה הָעוֹלָם הַמַּגִּיעַ עִמּוֹ; מוֹפִיעַ וְנֶעֱלָם,
כְּמוֹ צוּרָה מִשְׁתַּנָּה. נִשְׁאָרִים בְּלִי שִׁנּוּי כָּל הַדְּבָרִים,
תּוּכַל לְחַפְּשׂוֹ עַל פְּנֵי חֲצִי עִיר, לֹא תִּמְצְאֵנוּ עוֹד;
הַמַּעֲשֶׂה הֻשְׁלַם, הַחֲזָרָה עָלָיו הִיא טֶקֶס. וְכָךְ
הַבְּדִידוּת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, אִם הֶהָמוֹן
מְחַכֶּה לְתוֹרוֹ: כָּל מַה שֶׁגָּדַל הוּא מִסְפָּר הַהֵעָלְמֻיּוֹת –
הִסְתַּלְּקוּת הִיא בְּרִיחָה – וּמַה שֶׁמַּגִּיעַ, מַכְבִּיד עַל הַהֹוֶה
כְּמוֹ חוֹבָה, קָרְבַּן-עוֹלָה לִתְשׁוּקַת הַמָּוֶת.
אֲזַי אַתָּה, מִזְדַּקֵּן, מַתְחִיל לָחוּשׁ בַּעֲיֵפוּת,
בְּעִקָּר בָּרֶגַע שֶׁכִּמְעַט חוֹלֶפֶת לָהּ אֲרוּחַת הָעֶרֶב,
וּבִשְׁבִילְךָ שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה; אָז, לְהֶרֶף עַיִן, אֵינְךָ צוֹעֵק אוֹ מִתְיַפֵּחַ;
וְהָיָה זֶה נוֹרָא, אִלְמָלֵא זוֹ רַק עֲיֵפוּת,
וְאוּלַי קְצָת רָעָב. נוֹרָא, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר
כִּי תְּשׁוּקַת הַבְּדִידוּת שֶׁלְּךָ לֹא תִּמְצָא סִפּוּק,
וּמַה עוֹד מְחַכֶּה לְךָ, אִם הַבְּדִידוּת הָאֲמִתִּית, זוֹ
שֶׁאֵינְךָ יָכֹל לְקַבֵּל, אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת בְּדִידוּת?
אֵין אֲרוּחַת-עֶרֶב אוֹ צָהֳרַיִם אוֹ סִפּוּק בָּעוֹלָם
שֶׁיִּשְׁוֶה לַהֲלִיכָה בְּלֹא קָץ עַד לִרְחוֹבוֹת הָעֲנִיִּים,
שָׁם צְרִיכִים לִהְיוֹת אֻמְלָלִים וַחֲזָקִים, אַחִים לַכְּלָבִים.
1971
 
 התרגום פורסם בראשונה בכתב העת הספרותי "מטעם" 24, דצמבר 2010
 
 
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים