מנוי לפורטל בכיוון הרוח

סיפור תלמודי:
רבי יוסי וגרושתו / מתוך תלמוד ירושלמי מסכת כתובות


רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָייְתָה לוֹ אִשָּׁה רָעָה,

וְהָיְיתָה מְבַזָּה אוֹתוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו וּמְצֵרָה לוֹ הַרְבֵּה.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: גָּרְשֶׁנָּהּ, שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּךָ כָּבוֹד.

אָמַר לָהֶם: כְּתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה עָלַי וְאֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ.

פַּעַם אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים הוּא וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. כֵּיוָן שֶׁסִּיְּמוּ

אָמַר לוֹ: יַשְׁגִּיחַ רַבִּי וְיִכָּנֵס עִמִּי לְבֵיתִי?

אָמַר לוֹ: הֵן.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ כָּבְשָׁה אִשְׁתּוֹ פָּנֶיהָ. צָפָה בַּקְּדֵרָה שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה עַל הַכִּירָה,

אָמַר: יֵשׁ כְּלוּם בִּקְדֵרָה זוֹ?

אָמְרָה לוֹ: יֵשׁ פַּרְפְּרָאוֹת.

גִּלָּה אֶת הַקְּדֵרָה וּמְצָאָהּ מְלֵאָה פַּרְגִּיּוֹת.

הִכִּיר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁאֵין דַּעְתָּהּ מְיֻשֶּׁבֶת עִם בַּעְלָהּ. כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל,

אָמַר לוֹ: רַבִּי, לֹא אָמְרָה אֶלָּא פַּרְפְּרָאוֹת, וַהֲלֹא מָצָאנוּ בְּתוֹכָהּ פַּרְגִּיּוֹת.

אָמַר לוֹ: מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן.

כְּשֶׁגָּמְרוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת,

אָמַר לוֹ: רַבִּי, גָּרְשֶׁנָּהּ לְאִשָּׁה זוֹ שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּךָ כָּבוֹד.

אָמַר לוֹ: כְּתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה עָלַי וְאֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ.

אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.

גֵּרְשָׁהּ וְהִשִּׂיאוּהוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת טוֹבָה מִזּוֹ.

גָּרְמוּ עֲווֹנוֹתֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה גְּרוּשָׁה

וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְשׁוֹמֵר הָעִיר.

לְאַחַר יָמִים בָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִים וְיָרַד מִנְּכָסָיו וְנִסְתַּמֵּא,

וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מַחֲזֶקֶת בְּיָדוֹ וּמַחֲזִירָתוֹ עַל כָּל הַשְּׁכוּנוֹת שֶׁבָּעִיר.

וּכְשֶׁהִגִּיעָה לִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי, עָמְדָה וְחָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ.

אוֹתוֹ הָאִישׁ מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל שְׁכוּנוֹת הָעִיר

אָמַר לָהּ: לָמָּה אֵין אַתְּ מוֹלִיכָה אוֹתִי לִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי,

שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה הַרְבֵּה.

אָמְרָה לוֹ: גְּרוּשָׁתוֹ אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת פָּנָיו.

פַּעַם אַחַת הָיוּ מְחַזְּרִים עַל כָּל הָעִיר וְלֹא נָתְנוּ לוֹ כְּלוּם,

הִגִּיעוּ לִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי וְעָמְדָה.

הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְהִתְחִיל חוֹבְטָהּ, הָלַךְ קוֹלָם וְנִתְבַּזּוּ בַּשּׁוּק.

הֵצִיץ רַ' יוֹסֵי וְרָאָה אוֹתָם מִתְבַּזִּים בַּשּׁוּק.

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה חוֹבְטָהּ?

אָמַר לוֹ: בְּכָל יוֹם הִיא מְאַבֶּדֶת מִמֶּנִּי פַּרְנָסָתִי שֶׁל שְׁכוּנָה זוֹ.

כְּשֶׁשָּׁמַע רַ' יוֹסֵי כָּךְ נְטָלָם וּנְתָנָם בְּבַיִת אֶחָד מִשֶּׁלּוֹ וְהָיָה מַעֲלֶה לָהֶם מְזוֹנוֹת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.

 

וְאַף עַל פִּי כֵן שָׁמְעוּ קוֹלָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: וְכִי לֹא נוֹחַ הָיָה לִי צַעֲרִי חוּץ לְגוּפִי מִצַּעֲרִי בְּתוֹךְ גּוּפִי?

 

טואול - בניית אתרים