מנוי לפורטל בכיוון הרוח



צילום: מארי רוזנבלום 
המופע קפה וחרובים בספריה המרכזית בקריית אונו/ מארי רוזנבלום

ב-10 באוקטובר התקיים מופע בקרית אונו בספריה העירונית שבו נטלו חלק 
ראובן שבת- משורר, עורך ספרותי, ובעליו של העיתון האינטרנטי "בכוון הרוח"-אתר ספרות ותרבות.
לימור בלס- זמרת, משוררת, מלחינה, פואטרי סלאם.
מרגלית מתתיהו – משוררת, כותבת שירים בעברית ובלאדינו. עוסקת במחקר העיתונות הספרדית-היהודית בסאלוניקי בשנים 1940-1860. ממייסדי דור ההמשך להנצחת קורבנות השואה מבין יהודי יוון. 
בפתיח, ברכה מתתיהו את הארוע וסיפרה על מחקר מעניין על פולי הקפה.
לאחר מכן קרא ראובן שבת שירים מספרו "בקצה האדמה שמיים" 2016 , ספרו החמישי.
לחילופין, שרה בלס משיריה ושניהם שילבו מוסיקה ושירים עם שיחה. אוירה נעימה ונינוחה שרתה בערב. 
אודה על האמת, חיכיתי לארוע זה. רציתי להיות נוכחת בכדי לכתוב על האיש הביישן והצנוע הזה. אני כותבת בעיתונו וקראתי את ספר שיריו האחרון ומאוד אהבתי. 
את בלס לא הכרתי בטרם ההופעה. בלס שרה שירים תוצרת עצמית, בסגנונות שונים, והמפתיע והבלתי שגרתי שבהם הוא סגנון הקאונטרי. 
לדוגמא, שיר אחד שלה: סיבות להשאר
יש אולי סיבות להישאר, 
במקום בו כלום לא משתפר 
יש ודאי מקום להישבר אבל 
זה לא עוזר זה לא עוזר בכלל 
מרגיעה את כל מי שחוקר, 
לא זה לא נורא זה יסתדר 
את אולי יודעת לשקר אבל 
זה לא עוזר זה לא עוזר בכלל ....

נאחזת בלי שום הגיון, 
בעולם שלם של דמיון 
את אולי רומנטית אמתית 
אך באותה שמלה ורודה וילדותית 
כל משב תקווה עוד מחבק, 
בחשאי, רצון להתפרק 
יש ודאי מקום בלי שום ספק 
אבל הוא מתרחק הוא מתרחק מדי

את יודעת שזה לא תלוי בכמה.....

יש ודאי סיבות להישאר, 
במקום בו כלום לא משתפר 
את אולי יודעת לשקר אבל זה לא עוזר.. 
זה לא עוזר... בכלל

בהמשך הערב היא מופיעה עם מונולוג ספוקן וורד "בא נשאר ידידים".

שניהם משוחחים על המופע והחיבור בינהם ושבת ממשיך להקריא משיריו "גיטרה וחתול" ועובר ל"קפה וחרובים", מספר איך נולד השיר שזה גם שם ספר שיריו האחרון ולימור בלס מסיימת עם שירה "אני לא כועסת".

שיר נפלא ללא שם * (עמוד 41)

שתית אותי
כמו הלך צמא 
במדבר.
עצי הלימון שפרחו בצדי הדרך
האירו את
עיניך
עכשיו-
אני כבר אוהבת את הצבע הצהב
אמרת.

ועוד אחד עם שם:

שלוש קדוש (עמוד 42)

שלוש מילים
של אהבת סתו
קפה מר. תקליט חורק.
נשיקת חביון.
-אותו מקום-
שבו
דבקה ענות קולך
לשפתי.

ואחרון אחרון חביב מסדרת הקצרים (עמוד 50)

מלח פניה
היה ספוג דמעות מתוקות
ינקתי אותם
בנשיכה קלה
ואחר כך
בכיתי גם אני
לבד.

לא אוסיף מילה פן אגרע מיופיים של השירים

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים