מנוי לפורטל בכיוון הרוח


לו
(ר)קה/ מתן גרנר     -   Lo(r)ca 
משורר מקולל וגאון / מתן גרנר 

 המחזה "לו(ר)קה" השתתף בתחרות בפסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר והוצג באולם האבירים הבינתקופתי: הקירות מימי הצלבנים והווידאו ארט המוקרן עליהם מהמאה העשרים ואחת.           

את המחזה ביים ברק בן-דוד, ישראלי המתגורר במדריד, ומשחקים בו שלושה ספרדים וישראלי אחד. ומכאן רוב המחזה מבוצע בשפה הספרדית, בה כתב פדריקו גרסיה לורקה – המשורר הספרדי הגדול ומחשובי המחזאים במאה העשרים, ומלווה בכתוביות בשפה העברית. המחזה הוא אוסף של קטעים ממחזותיו של לורקה, ובו מוצגים גברים הנאלצים, כמו לורקה עצמו, להתעמת עם זהותם ההומוסקסואלית, הלכודים בתרבות שמרנית, הרואה בהומוסקסואליות מחלת נפש ומוקיעה אותה.

 

האות r בשם Lo(r)ca נתונה בסוגריים כדי לאפשר את קריאת השם בלעדיה – "loca", שפרושו "מטורף" בספרדית.

 

הייצוג הבימתי שבחר הבמאי הוא הליך משפטי, כשהנאשם הוא הומוסקסואל והמאשימים הם הצופים.

 

המחזה מחולק לשלוש מערכות:

 

שלב הפרוטוקול - הבמה מחולקת לשניים: בצד הבמה עומד הקטגור ובמרכזה נמצאות שלוש הדמויות אשר מייצגות את הנאשם.  הקטגור מציג את המתרחש בין שלושת הגברים בפני שופט דמיוני כרצף של תמונות מחייו של הומוסקסואל, שלעיתים נראה כמו סרט אותו ניתן לעצור ואף להריץ לאחור.

 

כל ארבעת הגברים לבושים באופן זהה: חליפות מחויטות אפורות, חולצות לבנות ועניבות, ולכולם זקנים שחורים. החזות הזהה האלגנטית מאוד מרשימה. האם גם העיצוב הזה לקוח ממחזותיו של לורקה? בשנת 2006, 70 שנה לאחר מות המחזאי יצא לאור כרך של 8 מחזות בתרגומה של רנה ליטוין ובתמונה הראשונה של המחזה "קהל", האחרון אותו כתב ומסר בצורת כתב יד לחברו לפני המעצר, ישנה שורת תיאור: "נכנסים שלושה גברים לבושים במעילי כנפות זהים, יש להם זקנים כהים".

 

כולם נושאים תיקי-מסמכים, בתמונה הראשונה, שלושת הגברים מוציאים מתיקם מסמכים רשמיים, אך הנאשם מוציא מתיקו שמלה ירוקה, מתפשט ולובש אותה מתוך תחושת שחרור. שמלה זו היא רמז מטרים, וכמתבקש מהסימטריה בלבושם הזהה של הגברים, שמלה שמופיעה במערכה הראשונה תולבש על כולם במערכה השלישית.


שלב  העדויות – הנאשם מביט למצלמה ומודה במשיכתו המינית ובקשריו עם אהוביו. הריחוק של הקטגור משאר הדמויות מצטמצם. אף הוא מוסר עדות על טבעו, שמספקת מידע על היותו בארון הצבעוני. כבר בשלב הזה ניתן להבין שכולם מגלמים את הנאשם לסירוגין.

 

שלב החשיפה – במשך המחזה, הגיבור ההומוסקסואל המתענה, מתגלה בכל דמות ודמות, מחליף פנים ופרשנויות. השחקנים מבצעים את השינוי במלאכת מחשבת של ממש. ולקראת הסוף ,אפילו הצד המאשים, מתגלה גם כהומוסקסואל בארון, אשר בהכחשה שופט את עצמו. סצנת תנועה תשוקתית-חושנית שכוללת את כל ארבעת הגברים המעורטלים תחת אורות מרצדים, מובילה אותם לעמוד בושים ונכלמים כנגד הקיר כחשודים, כמו במסדר זיהוי. מצלמה נסתרת מצלמת את המאשימים המרכזיים, שהם קהל הצופים, ומקרינה את התמונה על הקיר כרקע מאחורי השחקנים.
 

במהלך המחזה הגברים עוברים מהפך. הם משילים מעצמם את החליפות האפורות החונקות, ונכנסים לתוך השמלות הצבעוניות המשחררות. כולם הומוסקסואלים כאחד, ויש בזה התרסה כנגד חריגות התופעה.

 


 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים