מנוי לפורטל בכיוון הרוח

מאמר:
האם אלוהות היא טריטוריאלית /זאב ליכטנזון  


 

קדש את הנברא בצלם – ולא את חומר הגלם.

"נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו".

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו".

"כי מעפר אתה ואל העפר תשוב".

אדם קודם לאדמה , גם אם ממנה בא ואליה ישוב , יען כי הצלם – קדם לכל.  

 

הקדמה במקום סיכום: 

זהו דיון אקזיסטנציאליסטי – קיומי , לא תיאולוגי ולא פוליטי.  

אדם קודם לאדמה במשמעות שאיננה קשורה לא למרחב ולא לזמן.

אדם הוא אלוהים מפני שהוא יוצר האלוהים. אין אדם אין אלוהים  [גם הנברא

טרם ההכרזה על בריאת ה"בצלמו"  , מיוחס בנדיבות הכרחית על ידי אדם

לברואו , הוא בוראו המסופר]  והסיפור הוא , ככתוב, ובעיקר, כמתרחש בקיום

האנוש היומיומי.

השונות האנושית גדולה ומגוונת ובהתאמה, השונות האלוהית, ובהתאמה –  

מאבקי החולשה והכוח ביניהם.

כל אלוהים  מייצג את האדם הבורא אותו, וכל הניסיונות של יצרני הדתות, באשר הן,  

עוסקים בהרחקה ובחציצה בין אדם לאלוהיו המקוריים. מחיצות של חוקים, טקסים,

משרתים, בנינים, איומים, עונשים ,הבטחות, כינוסים....והדברים ידועים. 

אדם זקוק נואשות לאחיזה בנקודה קבועה ואיתנה בתוך זרם החיים השוצף ומתעתע,

זרם שאי אפשר לטבול בו באותה נקודה פעמיים.

אדם, ככל ישות חיה אחרת , זקוק למזון לקיומו הממשי והפיזי.

לשם כך הוא מלקט, צד, זורע, פועל, מהוון, - איש איש בעתו ולפי אשר זימנו לו קורות

חייו. זן ומפרנס עצמו , כך או אחרת, למען יאריכון ימיו, עד ליומו האחרון בגזרה זו של היקום

מפרנסים פיקחים יסדו מפעלי דת, תורה ואמונה ,לשם סיפוק מזונם , ככוהנים, מלכים, 

שועים, סייעני שמים וארץ ,שמאנים, חשמנים, גורואים, פוליטרוקים, רודנים ומיני טפללנים  

כל אחד למקומו ולזמנו.

כל אלה ובני מינם לסוגיהם, במקום לצוד בעלי חיים למחייתם צדים ומכניעים את האדם.  

היצרנים של משלח היד הזה הם מיעוט , שצריך את שדות הציד של הרוב, רוב שטורח

ומתנהל ככל בעל חיים לקיום הפיזי והחולף של ישותו. 

המשהו הגדול מכל גדול, חידת הקיום ופשר היותו , אם כל הסיבות לבריאה המסוימת  הזו,

לא היה ידוע מעולם ולא יהיה ידוע לעולם .זו העילה הידועה והאחת למבוכה

המבהילה ,יוצרת האלוהות כדמותו. סימן השאלה הטוטלי – יוצר כול היש האנושי.

למה? – ככה.

כל תשובה אחרת, ויש אינסוף תשובות ומאמצי-על  לחפש ולמצוא את תשובת כל התשובות,

כולן מגיעות למבוי סתום. [ לא לשיטתן כמובן. אך תמיד היו ויהיו ממציאי תשובה אחרת,

שיפריכו, יציקו ,יוקיעו את האחת על מזבח  טובתם, הטריה והאחרת]

ובאין תשובה לצד הזה של הקיום הממשי , מסיטים את התשובה אל עולם אחר ,אל עולם 

הבא. אשר על כן נקראות כל התשובות מסוג זה – אמונה. אין דרך להוכחתן , אך יש קריאה

לוחמנית ונמרצת להאמין בהן. למה? כי ככה אומרים האומרים בשם מי שאמור היה להיות,

לשיטתם, יוצר הכול , שהוא-הוא יציר האדם. פטנט כזה. וזה עובד. עובדה.

המדע? ישאל השואל. זה לדורותיו ולדרגותיו, מלווה את הייצור האנושי מבראשית [ תפוח –

זוכרים?]מתנהל ומתפתח מפני שהוא שואל, מתנצח, מחפש, מבקש נמרץ של תשובות  

לשאלות הנראות לעין [ גם עם  זה רק עם מכשור הולם].

במחוז זה מותר , כדאי ומומלץ לחקור, להפריך, להזים, לשאול ולשכנע , לעמוד על כתפי

קודמים ולצפות  ביוזמה ובאומץ אל הלא נודע והרחוק. כאן יש חיים. [  נכון, דורות רבים כאן  

היו גם מתים ,תוצרי המפרנסים בתקופות הפחות בשלות של הרוב].  

כוחה של האמונה " במופלא ממך אל תחקור", המופלא ,שהוא-הוא בורא השאלות ומאיץ

המסע אל התשובות.

ומובן , כי מנסחי האלגוריתם הזה ידעו כי "המופלא" שלהם , ראשית כל ראשית, סיבת כל  

הסיבות, תביא לשאלת כל השאלות – ומה היה  לפני  הקודם? ואם המה מגיע תמיד

הלמה , הבלתי נמנע.

ולדברים אין סוף, לפחות במובנה של היכולת האנושית הנתונה במגבלותיה.

למה ? – ככה.

הואיל וככה זו לא תשובה [ יודע כל ילד] , הרי  שהמפרנסים-הנצלנים מרבים, מרוממים 

מקשים ומסבכים את העיסוק בו. בעשותם לפרנסתם, הפיזית או הרוחנית, הם מעניקים

לרבים אחיזה בדבר מה יציב, פסקני ובלתי ספקני. הללויה.

מניפולציה זו מובילה פרקים מכריעים בתולדות האנוש.

מעשה הוא יציר מחשבה.  

לפי שלא ניתן לנעוץ יתד באמצעי פיזי כלשהו , כיוון שכל פיזי לעולם יפגע, יקרוס, יתבלה

ויכלה ,ובכלל זה ,הסופניות והסופיות של האדם עצמו ,לפיכך נוצר ונותר חלל גדול – הפער

שבין המחשבה למעשה.

אל חלל זה מסתננים, בעורמה בכוח ,יצרני האלוהויות המלאכותיות.

 אלוהויות אלה מגיעות תמיד עם קוד של הוראות שימוש, כתוב או מדובר, ועם  צבא של 

משרתים. משרתים למען עצמם, בין אם לבצע כסף, חדוות השליטה והכוח, או לשלמות

אישית, שקט נפשי ולימוד עצמי לדעת. 

היומרה לעשות למען האחר, על בסיס הצעה, הכתבה או כפייה היא לעולם ומעולם צבועה

וחד צדדית.

 רצונך בטוב ?– עשה טוב !  

פשוט ? לא.- מסובך. מעשה הוא יציר מחשבה ומחשבה היא כר פורה מאד למניפולציה.

בשדה הציד המניפולטיבי הזה הומצא הקשר הנחות בין אדם לאדמה.

הפרדה של היחיד מאלוהי עצמו, מאלוהות בריאתו - דחיקתו אל שדה המוקשים של אלוהות

טריטוריאלית.

אלוהות טריטוריאלית זו אשר נשלטת ומונהגת  רק בידי אחרים , אלה שאינם היחיד בורא  

אלוהי עצמו, אלה הזועקים בקדושה מומצאת  ומגויסת : "על דעת המקום ועל דעת הקהל.." 

קדמוני גרסת  הפלא העכשוונית – חוכמת ההמונים: ," קול המון כקול שדי".

כאן ,עם "המקום" , מגיע "הקדוש" עם כל משרתי ,יודעי  ומנהלי הקדוש. וכמובן כל גרסאות

המקום הקדוש, כליו, תשמישיו .הכול.

ישות הבריאה, יוצרת הכול בכל מכל כל, לפתע כלואה בשטח ובמקום מסוימים ומסומנים

מאד.: בתי תפילה ומקדשים, היכלות, ארמונות, אביזרים  ולבוש, טקסים וטקסנים, טקסטים

וטקסטקנים , מהיקר להדהים ועד  לעניו והצנוע . פיסת נדל"ן ורכוש ליוצר הכול, לשולט בכל,

לנעלה מכל עליון , עבר, הווה עתיד.

לא עוד אלוהות ברואת אדם, המצויה אתו בכל אשר יהיה , בחזקת "אהיה אשר אהיה".,

ללא גבולות מרחב וזמן , אלא אלוהות  שהיא דיירת עם כתובת, עם דיירי משנה, תחזוקנים,

מנהלנים, תשלומי מיסים וקנסות. כל הסט הנדל"ני , הרכושני והקנייני.  

הנדל"ן הזה, הדייר הזה הוא המזון של כל מי שמצליח למקם עצמו גבוה ונוח  

מעל מרבית האחרים ,זה שמצליח לקחת לעצמו דרגת-על מטופללת ומעניק  רק דרגה אחת

עליונה יותר, לזה שבשמו המומצא הוא זן ומפרנס את עצמו, בין בכיסיו ובין בנפשו.    

פינות האלוהות גדלות ומתרחבות, משתרעות על שטחים וטריטוריות , כאילו לא די לה

וצר לה המקום אצל האנוש שבראה.

ואם הגענו עד הלום צריך וחובה לשמור על הבית, אשר בו ובחצריו  שיכנו  את דיירנו , 

והואיל ואלוהים הקיבוצי שלנו הוא תמיד גדול וחזק יותר מזה של המתחרים, אזי כמו כל 

סוחר ומפרנס יש לנהל מלחמה להגדלת הטריטוריה ולהשאת הרווחים. הגדול רנטבילי יותר,

אפשר לרשום על שמו יותר הוצאות ,לחלק בשמו יותר דיבידנדים לפחות דירקטורים , 

להעביר בירושה וכמובן, לרשום על שמנו בטאבו הקדוש. 

האלוהות, נזכיר שוב, כבודה בבית פנימה. העובדה שמעולם ולעולם לא תתפענח חידת 

קיומנו, חידת היקום כולו , שגדל ומתרחב כל הזמן, ואנו הננו-משהו שבקרבו, תעלומה זו  

מאפילה על כל מעשי אנוש .

הניסיון הנואש להעניק משמעות וציוני טוב ורע, הוא ניסיון נואל לארגן מעט את הארונות 

והמדפים העמוסים של בן אנוש. טריטוריה ,מכניסה סדר במגורי אדם. שאלות יש לנו

די והותר – אנחנו רוצים תשובות. אמת או יציב? יציב עדיף וקובע.    

כל שנה נוספת בחיי אנוש מעמיסה נטל נוסף על היחיד. אין הבנה, גילוי, תובנה, הארה,

שיכולות לספק את התשובה האחת , זו המלאה והמספקת.

ואם כך, נתחבא בתוך ההמון, הקהילה, הקבוצה, הכול מה שלא משאיר אותי עם עצמי ועם 

האלוהות שיצרתי ולי האחריות המלאה והבלעדית עליה.

גם אם חוכמת ההמון איננה ייצוג של המון חוכמה, עדיין יש בה המון מקום להסתתר   

ולהתרחק משאלות הקיום הנוקבות, עדיין יש בה לפחות חצי נחמה. וגם זה הרבה.

התשובה היחידה , שגורסת ומקשה : כל ימי חייך תחפש ,אין בה לא מנוח, לא שקט

ולא שלווה. רק מבוכה, תהייה ומודעות אקטיבית להשלמה.

הרחקת התשובות לעולם אחר ולא מובן ולא נודע , אל המשהו "הבא", במלואו קיומו

האוטופי והמדומיין, גם בו אין תשובה, אלא רק גילוי הרצון העז להאחז במוחלט, המסוים

והידוע. כאן גם מקור לשיפוט לוקה, אסוני  וחוזר אל התוהו ובהו ,שפעור תמיד ללא הסבר, 

נימוק או פשר.

שהרי כך בדיוק ,יש המניחים, כי מה שמורחק כגיהינום אל מיקום ביקום בלתי ידוע,

הוא דווקא  כאן ,נוכח ובועט בצד הזה של הקיים, הנראה והידוע.

השיפוט האנושי, בהיותו כה סובייקטיבי ולא מוחלט , נתון לתעתועי חשיבה מטופללים

המראים ליחיד את אשר הוא חושב ולא את הנראה בפועל. [מעבר לדיון מהו הנראה, האמת

המציאות, הדמיון וכיו"ב]. מה שפרט אחד חושב כראוי ונכון ושלם עם אלוהיו, גם עם זו  

האלוהות הקיבוצית ולא זו העצמית ויחידנית, עדיין פרט אחר לצדו, יחשוב ויאמין בדיוק 

ההיפך.

גדולי הרוצחים והטובחים משלימים את קצובת חייהם, במחוז הזה של קיומם, בטוב ובנעים

בעוד רבים ואחרים יראו בכך עיוות דין, שאין חמור ממנו. 

הארכי-נאצים, רק מיעוטם נענשו על כי ראו חיים טובים בגיהנום שהביאו לצד הזה של

,הקיום, בעוד מיליוני בני עמם הוציאו עצמם להורג בחזיתות מטורפות, יצירתו של אנוש יחיד 

שהמציא וטיפלל דת טריטוריאלית. טריטוריה שהשתרעה בתחילה על עדר בני עמו, קודשה 

נארזה ויוצאה בכוח  לצורכי התיישבות טריטוריאלית מקודשת וטהורת גזע בעיני עצמה.

זהו הפער בין אדם לאדמה.

אדם נושא עמו את אלוהיו, ברואו, לכל מקום. הוא איננו זקוק לטריטוריית אלוהותו. הוא-הוא

הטריטוריה. מי עוד כיהודים יכול לשמש עדות משכנעת לכך. אלפיים שנה ללא טריטוריה ,  

אך עם אלוהות מלאה ונוכחת.

ואופס...לא קרה כלום – לאלוהים ולאדם שלום.

איש ,איש עם אלוהיו , אמנם הקיבוצי, אך במשמרת היום יום של כל יחיד ויחיד, עם החוכמה

הבלתי נגמרת הממליצה: " עשה לך רב"  , בנשימה אחת עם "וקנה [עשה] לך חבר"  ,  

ללמדך, כי היצירה בידיך, וכמו שתעשה לך רב מתאים למידותיו של אלוהיך, שקול כנגד 

חבר אנושי שתעשה לך בימי חייך. 

הנוסחה האנושית, שאין פשר מוחלט להמצאתה , גורמת ליצורי אנוש לנהוג, כיחידים, עם

האלוהות ברואת עצמם – וכעדרים, להיכנע לרועה שיהפוך עליהם את היוצרות –  

יקדים אדמה לאדם, טקס לאמונה , מלחמה ללחם , דם לאדם.  

כפרטים, בני אנוש,  יש בהם היכולת לשאת את אלוהיהם בתוכם, לכל מקום, כי הם-הם 

המקום. ישאוהו עם כל המבוכה והשאלות , אבל גם עם הסיכוי האישי, שבכל זאת יש בהם

את הזה  - המוחלט והטוטלי ,גם אם הבלתי ידוע. זו אלוהות הבצלם ולא הקולוניאליזם

הטריטוריאלי של ממציאי התורות הקיבוציות. לא קול המון, לא לנטות ולא להטות, אלא  

להתקיים ביש ולחיות.

ככל שאדם חלש יותר הוא מבקש לעצמו אלוהות חזקה יותר.

הקונונציה של הטבע מצביעה על כך, כי בעל הטריטוריה הגדולה הוא גם בעל העוצמה 

הגדולה.

רוע הוא חלק בולט בהתנהגות האנושית. קיים קשר מובהק בין עוצמה לבין רוע. קשר שמריץ

את המניפולטורים לגדול ולהתעצם, כך שהפרט החלוש ישליך על עצמו את העוצמה 

המדומה , עוצמה המשמשת לתגבר את רפיון חייו.

טריטוריה היא עוצמה ומכאן תפקידה הכול כך מרכזי בקיומה של אלוהות.

לא פשוט להיות אדם ,הרבה יותר קל לחזור תמיד ולהיות אדמה.

על כן : קדש את הנברא בצלם  -ולא את חומר הגלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים