מנוי לפורטל בכיוון הרוח



פרס נובל יולי 2017/ עמרי נובל 


הקיץ הגיע, נו שויין...גם זה יעבור אמר "טונה" בחוכמתו ויצירתו הטובה והמדוייקת. "טונה", אמן שפרץ לחיינו בשנתיים האחרונת אבל תכל'ס היה פה הרבה מאוד זמן עד שפרץ.

אני מודה שלא הכרתי אותו לפני הפריצה אבל והוא בהחלט בין הטובים שיש לנו אבל לא על "טונה" אני רוצה לדבר אלא על תופעה או תפיסה, אני לא יודע איך באמת להגדיר זאת, הפעם מה שהזיז אותי ורציתי לכתוב עליו הוא מושג שבטח "טונה" שמע הרבה וזה מושג בעיני כל כך לא מדויק לעיתים שזה מה שנקרא כואב.. "זמר מתחיל" בטוח נתקלתם במושג הזה בקריירה הארוכה שלכם, פאב מסוים מתחיל ליין הופעות לאמנים צעירים/זמרים מתחילים ואתם מציעים עצמם או פונים אליכם אבל בפועל אתם לא ממש מתחילים, אלא פשוט לא כל כך מוכרים.

מה אומר לכם? אני עושה מוזיקה מגיל 13 כאשר אני בן 35 , רואה עצמי כמקצוען לפחות 10 שנים, כלומר מוזיקאי מקצועי שלמד את התחום בין אם במוסד או לבד , מופיע ללא הפסקה, מייצר מוצר (שירים), מייצר לאחרים ומעניק שירותים למוזיקאים אחרים, קרי מקצוען, אולי לא מרוויח הרבה כסף אבל עדיין המקצוע שלי הוא מוזיקאי, ועדיין לא פעם נתקלתי בבמות, גופים, אנשים שהגדירו אותי כאמן מתחיל, או שיקטלגו אותי כ"אמן מתחיל".

זה גרם לי לתהות מאיפה הפער בתפיסה הזה נובע? למה לא אומרים את האמת "אמן לא מוכר", אני מוכן לעשר אמיתות קשות בפנים מאשר המתקה לא מדוייקת שרק מקטינה אותי, הרי זמר מתחיל הוא זמר שרק מתחיל את דרכו המקצועית הן ביכולתו הטכנית, היצירתית וכו', למה שאמן לא מוכר אבל פעיל שנים בתעשייה המקומית עדיין ייתפס כזמר מתחיל? האם גם בעוד X זה יהיה כך? טוב אני מקווה שבעוד חמש שנים כבר תכירו אותי כמו טונה ולא כקופסת שימורים אלא כאמן מוכר ששמו שגור בכל בית בישראל.


הפעם קיבצתי מספר אמנים פחות מוכרים, אבל בטח לא מתחילים שראויים לקבל "פרס נובל" בחודש יולי:

 

1.בן גורן – "בא כל יום"

בשורה התחתונה שיבוא כל יום עם כזה שיר, שירה שלפרקים לקחה אותי לכריס קורנל, טקסט טוב וגיטרות עם קורס ודיליי יפיפה מאחור בפזמון שלוקחים את העיבוד למקום מעופף וסחטיין גם על הקולות רקע, שיר ראוי שהפעיל אצלי רגש וגרם לי לחשוב על חיי:


 

2.דליה ברקת – "בחרת לפחד"

פתיחה חזקה ביותר של גיטרות שלא מרחמות והלוואי והיו עוד ברדיו הישראלי, דליה שואגת בכעס וכאב על הבחור שבחר לפחד, סוג של רוק בלד מאוד 90'S ויש המון אנרגיה המתלווה לשיר בכל רגע ורגע, השיר בנוי על פי הנוסחא של פוואר בלד וזה בסדר, הפקה טובה מאוד של רוק גיטרות שלישראלים קצת קשה איתו אבל אם זה נעשה טוב אז בטח ובטח שאפרגן:


 

3.ישראל מרמוש – "חיכיתי לשקט"

ישראל מתחיל בשיר נמוכה אבל בפזמון משהו נפתח, אולי זה תוספות של הדיליי בשירה של ישראל, כך או כך זה עובד ומרגש. הרמוניה פשוטה אבל מופקת בצורה מוקפדת, לא צריך להעמיס בשירים ובהחלט מורגש בשיר שאין כאן מידע שאין בו צורך, ישראל מחזיק את השיר כזמר כשכוחו בעיקר בגבוהים שם הוא מאוד מרגש, ומקשט עם מאוולים קטנים ומדוייקים:


 

4.מרב סמן טוב – "זה יבוא לאט"

מרב היא זמרת ותיקה ובשלה, שומעים זאת היטב. אוהב שזמר או זמרת כובשים אותי ישר מהתחלה ביכולתם להפנט אותי בקול יפה והגשה כריזמתית, לא הרבה זמרות הן כאלו. השילוב של מרב עם המוזיקה המלווה מהפנטת, שילוב מושלם של גיטרות שעונות לקולה המסקרן, פזמון מלא גרוב אוניסונו ודברי חכמה שהכל יבוא על מקומו בזמן הראוי לכך, שיר מצויין! לצפיה:


 

 

5.עידית צין – "במרומי האנפורנה בנאפל"

שיר מגזרת ה"שאנטי" שלוקח את הזמן, כנראה כמו בנאפל, רגוע, עם גיטרות יפות שאחת מהן מנוגנת בסלייד. ככה צריך להפתח יום או להסתיים, רגיעה וסיפור, עידית מדייקת את הסיפור ומגישה אותו בסקרנות ועניין.

רגוע רגוע רגוע, תעשו לעצמכם טובה, תקשיבו לפני השינה ותגידו לי אחרי זה עם נרדמתם כמו תינוק:



 

מאת: עמרי נובל - זמר-יוצר ומפיק, שדרן רדיו סול ורדיו חוף אילת

לתגובות/פניות לעורך מדור מוזיקה, שחר כהן -  https://www.facebook.com/shaharole

לכתבות נוספות במדור המוזיקה של בכיוון הרוח לחצו כאן

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים