מנוי לפורטל בכיוון הרוח



צילום: מארי רוזנבלום 
אירוע גליון 100 למשיב הרוח/ מארי רוזנבלום

לא רק בשביל השירים, לא כי זה קרוב לביתי ועוד כמה לאוים.....ערב עשיר בתכניו, מעט זר, שונה, כזה.

אתחיל מהסוף.

כשיצאתי מהארוע לא היו כבר אוטובוסים ומצאתי עצמי משרכת רגלי, בנעליים הכי לא נוחות והכאב הצטרף לו בנחת. ליד ביתי הבנתי שהחושך עוטף את המקום, הפסקת חשמל ענקית. דלת האינטרקום אינה פועלת. אין לי מפתח לכניסה ואין ממי לבקש עזרה. העזתי לקרוא לשכן בקומה הראשונה והוא ענה והסביר שיש הפסקת חשמל  אשתו צרכה להגיע והוא אינו יכול לעזור לי. הוא לא יעזוב את התינוקות ולו לשנייה. פחדתי. ביקשתי שירד רק לשנייה, 17 מדרגות,  ירד ויפתח את הדלת וזה גם מתאים לאשתו שאמורה להגיע. ירד עם פנס. התחלתי לגשש דרכי לקומה השניה. הנייד התרוקן . חושך מפחיד. גיששתי, שלושה מנעולים ואני בבית.

עכשיו צריך לחפש נרות, גפרורים, שרותים.....קופסת הגפרורים הראשונה הודיעה לי כי פג זמנה וכל הגפרורים התפרקו. קופסה חדשה נענתה בשמחה.

מצהירה כי אני אספנית נרות ואפילו נרות נשמה גדולים, אז יש לי מהם בשפע לכל העיתים....

הבית כבר מואר בהרבה נרות. מתחילה ללחזור לנשום. לא יודעת להתמודד עם שינויים מפחידים.

שקט כל כך. חצות. ערב כזה ראוי לחתום אותו בנועם. נרות רבים ליד המקלחת, סבון ריחני, מים זורמים, כמה טוב. חבל  שאין לי יין בבית. הייתי שותה. איני עייפה. רוצה לכתוב אבל אין חשמל. לא הבחנתי שהחשמל חזר. היה כל כך טוב בלי......

ב-29 ביוני "משיב הרוח" ערך ערב השקה תל אביבי לגליון שירת המקור של "משיב הרוח" בגלרית "אנגל" בבן יהודה 100 בתל אביב.

העורכים: יוסף עוזרי ואלחי סלומון.

גלריה אנגל. זוהי הגלריה שבה מציג האומן ז'אק ז'אנו, דרך קבע, את יצירותיו.

בכניסה לגלריה יצירות אומנות של האומן וכיבוד בשפע, בירות תוצרת חוץ, יין, מים, מתאבנים. רק קחו ותהנו.

הערב מתחיל  במילים חמות של העורכים יוסף עוזר ואלחי סולומון.

ז'אק ז'אנו מוזמן לומר כמה מילים. הוא מדבר ואש בעיניו. מזמין אותנו לחוות את עבודתו ברחוב.

ז'אק ז'אנו יליד 1950 נולד בפאז שבמרוקו.למד באקדמיה  לאמנות ולעיצוב "בצלאל" בירושלים.. 
ז'אנו עוסק בעיקר בפיסול, אך לא מהסס לצייר בכל נושא שמוצא  ראוי, שיש בו קשר לפיסול או שהנושאים קרובים לו אישית, כגון דמויות, קברי צדיקים וקדושים, בתים ישנים, כלי תחבורה, הבית שלו ועוד.
ז'אנו אינו מתחנף, הוא מצייר ומפסל באקספרסיביות, באותנטיות, ביושר ובצניעות. בפסליו הוא משלב ברזל, זכוכית, ספרים, זרדי עצים ועוד. יש ביצירותיו יופי שאינו זקוק לחיזוק חיצוני. יש בהן מראה מקרב על ישראל ועל החברה שבה אנו חיים. בכך הוא גורם למתבונן להתאהב ביצירותיו כבר ברגע הראשון.                                                                 הוא מרכיב ומפרק חומרים לכלל מוצרי אמנות. כל אחד מהם הוא עשייה שכוללת את עצמו ואת סביבתו. גרוטאות ההופכות להיות בעלות חיוּת חדשה וצורה חדשה, ברזל ההופך להיות קל וקרטון ההופך להיות כבד, זכוכית ההופכת לאטומה, וחומר אטום ההופך להיות שקוף. כל אלה מתחברים למשפטים שלמים המורכבים ממילים קצרות. יצירתו שואבת מעולם המסורת ובאובייקטים שלו מיטשטש הגבול בין אובייקט אסטתי לחפץ מאגי. הוא לוכד הכלאות מורכבות בין דת לחילוניות, ולא  רק החלפה של אחת באחרת. בכך טמון כוחה של היצירה.                                                                   הוא מציין "הסטודיו שלי הוא כמו בית כנסת שם אני מתפלל לאלוהים שיעזור לי למצוא את האמת שלי, כדי שאוכל להיות אחד עם מה שאני עושה."

כך, באוירה הקסומה הזו נפתח הערב. 1500 שירים נשלחו לגיליון זה. 62 שירים נכנסו לגליון זה.                                                                                                      העורכים מציינים: "בעבודה העריכה הפרדנו בר מן התבן והיו גם שירים רבים ראויים שנאלצנו להיפרד מהם. חיפשנו יצירות העלולות להשמיע קול חדש בשירה, בנושאים חדשים...העמקה או חידוד מפתיע."

ארבעה דברים שונים היו בגליון זה;

-         יחזקאל קדמי, זכרונו לברכה, משורר הקינה המזרחית הגדולה, לא נשכח אף פעם . רבים רואים בשירתו מסמך עדות על סיפור עלייתם  וגלותם בתוך ארצם של היהודים מן המזרח. השיר  הוא במתכונת מזמורי תהילים, שירת קינה.

 

 

-         נָאוֶה קֹדֶשׁ נְוֵה קָדָשִׁים (עמוד 13}

נָאוֶה קֹדֶשׁ אֱלֹהִים, סוֹכֶה שֶׁמֶן סוֹכֶה נִגְלוּתִי לִמְרַאֲשׁוֹתַי

הַלֵּל לַאֲדֹנָי מְגָדִים שְׁמָנָיו לְגַג נִסְכוֹ לְקָדְקוֹד

בְּרִיאַת גּוּפִים נְוֵה קֹדֶשׁ נְוֵה קָדָשִׁים מֹר זֵיתִים נוֹטֵף שַׁמְנוֹ

עָסִיס כָּתִית רִאשׁוֹנִים, אִילָנוֹת חָלָב גִּזְעָם לְעֲנְפֵי סְכָכִים

דְּבַשׁ שְׁמָנִים צוּר תִּדְהָר יָזוּבוּ סַלְעֵי הָרִים

עִנְבָּלִים בּוזְקִים צְלִילָם שַׁמְנָם לַטּוֹב נֶעֱלַם, הַזְּמַן סוּגָהּ

בְּשַׁמְנָם, חַיִּים עֲלֵי שֶׁמֶן, יָמִים רַבִּים עוֹלָם יָהּ

נִסְכוֹ חָלָב זֵית שְׁמָנִים, אַהֲבַת יַיִן שַׁמְנָהּ חַכְלִילִי

פֶּלֶא שֶׁמֶן לַגּוֹאֶה בִּזְמַנִּים מְפַכִּים, גִּתּוֹת

חַלָּמִישׁ סִיכָה, עֲרוּצֵי אַדְמוֹת שֶׁמֶשׁ חַמּוֹת

מַעֲמָד הוֹד הוֹמֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

סָךְ מֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל לְרֹאשׁוֹ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

אֳהָלוֹת דְּבִיר אִישִׁים מִזְבְּחוֹת יָהּ מִתַּמְּרִים

עָשָׁן שַׁמְנָם יִצְהָר יָזוּב דִּבְשִׁי, מוֹרִים חִנָּנִיִּים

צוֹהֲלִים נִסָּכִים נַפְשׁוֹת רוּחַ בְּשַׂר הַגּוּפִים

טְלָלִים שׁוֹקְטִים בְּמַעֲמָד נִשְׂגָּבִים, גִּתּוֹת

שְׁמָנִים לַטּוֹבִים נִצָּתִים טוֹבִים גִּתּוֹת שְׁמָנִים זוֹרְמִים

נְנַסֵּךְ לְשַׁד מֶתֶק צוּפִים פְּרִי פֶּרַח מַחְמַדִּים

יוֹצְקָם הַמָּקוֹם לְנֹפֶת דְּבַשׁ יַם כְּכָתִית שֶׁמֶן בְּתוּלִי רִאשׁוֹן

נְוֵה קֹדֶשׁ עֵין שְׁמָנִים בְּבַזֶּלֶת צוּרִים נִלְבָּבִים כָּל אֲבָרַי סוֹכִים

נָאוֶה קֹדֶשׁ רַחֲמָיו סוּגִים סִילָאן תְּמָרִים שֶׁמֶן דְּקָלִים מִתַּמְּרִים."

 

-         בהשקה זו לווה האומן ז'אק ז'אנו את הארוע מתחילתו ועד סופו. עבודותיו הנפלאות מקשתות גליון זה ביד רחבה, וכך מוסיף עוד נדבך לאומנות.

-         הליווי המוסיקלי של בלוז תימני על ידי האומנים אריאל נחום ואסף שני הרים את הארוע לגבהים. הקהל נסחף לשירה לשמחה ולקצב.

-         ואחרון חביב, העורכים החליטו "להאזין לצעקה העם האזידי אשר בעירק החי באימה מחשש הכחדה, המדוכא בכוח הזרוע  והדיכוי. העורכים נעזרו בעידן בריר אשר תרגם את שירת המשוררים האיזרים והקהל התבקש להרים תרומה לעם זה .

 

חמש עשרה משוררים נקראו להקריא משירהם בערב זה. להלן מבחר שירים מתוך הגליון:

 

שלומי חתוכה קרא את שירו "בת קול" (עמוד 13 )

 

בת קול אמרה לי אתמול

תוריד את האש

חשבתי זה באמת הזמן לפני שיהיה

מאוחר מדי

לפני שאהיה שריפה שתופסת כל

עצים ועלים שתופסת בבשר ובבתים

לפני שתצא משליטה ולא יוכלו לה כל

המים בעולם לפני שתיאבונה יגבר

על הגיונה

לפני

שאהיה

יחזקאל.

 

אסתר שקלים בחרה בשיר "כל התורה כולה" (עמוד 33)

אָז בַּמִּטְבָּח

גִּלְּתָה

לִי אִמִּי

אֶת כָּל הַתּוֹרָה

כֻּלָּה

 

עַל רֶגֶל אַחַת

בְּפַּרְסִית:

"בּוֹחוֹר

אוֹדַם נַדֶה"

סִפְגִי וְהַחֲרִישִׁי!

 

אוֹ אָז

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּהוּ

כָּל יְמֵי חַיָּיו

וְשַׁבְתִּי בְבֵית אֲדוֹנִי

לְ אֹרֶךְ יָמִים

 

לאה צבי דובז'ינסקי (עמוד 37)

"פֶבְּרוּאָר,

שִׁשִּׁי חַם,

בַּגִּנָּה,

הוּא  עַל כִּסֵּא  פְּלַסְטִיק  לָבָן

אֲנִי לְיַדוֹ,

גַּנָּנִים   מְגַנְּנִים  גִּנָּתָם,

אֶת הַשֶּׁקֶט מֵפֵר

מַסּוֹר חַשְׁמַלִּי

הַמְּבַקֵּעַ אוֹתָנוּ

ל שְׁנַיִים. "

 

סער הדס חתונה לילית (עמוד 48)

 


"לַחֲתֻנָּה הַלֵּילִית שֶׁלָּנוּ הִגִּיעוּ כָּל הַמֻּזְמָנִים

יָם , וְחוֹל, וְגֶשֶׁם וּבְרָקִים.......

נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי בְּרָקִים

חִבַּקְתִּי אוֹתְךָ קעָשִׂיתָ לָנוּ חֻפַּת מַגֶּבֶת לְבָנָה

בְּתוֹכָהּ רַק רֹאשֵׁינוּ וּבֵינֵיהֶם מֻנָּח לֵב.....

אֲנִי רוֹקֶמֶת בְּתוֹכִי כִּיסֵי אֲוִיר 

לֶאֱגֹר אֶת נְשִׁימַתְךָ."

 

השירה האזידית תורגמה בידי עידן בריר ובעריכת אלמוג בהר

 

הילד והים - סעיד ד'יבאן (עמוד 134)

"יֶלֶד מְחַלֶּה פְּנֵי סְפִינָה

בְּתַחֲנוּנִים – רַחֲמִי עָלֵינוּ.

 

מִן הַגַּל הַמְּטֹרָף יָגֹרְנוּ

וְרוֹעֵם הַיָּם בְּפָנֵינוּ.

 

בָּרַחְנוּ מִגֵּיא צַלְמָוֶת,

שמא תְּחַיֵּנוּ הַגָּלוּת.

 

עָזַבְנוּ מוֹלְדוֹתֵינוּ מֵאָחוֹר,

אַף הָאָרֶץ הוֹבִילַתְנוּ לְבֶכִי.

 

שַׁלִּיטֵינוּ לֹא יִשְׁעוּ לָנוּ,

לֹא יָחוּשׁוּ אֲסוֹנֵנוּ.

 

חוּסִי עָלֵינוּ, סְפִינָתֵנוּ

וְאַתָּה, יָם, אַל תְּטַבֵּעַ תִּקְווֹתֵינוּ."

 

סעיד ד'יבאן נולד בעיירה ח'אנסור, מצפון להר שינגאל בשנת 1988. משמש כמשפטן של צוות החקירה המיוחד לאיסוף ראיות לביצועו של רצח עם בשינגאל מאז הקמתו בדהוק, בשנת 2014. היה מבין העקורים הנצורים על הר שינגאל בעקבות פלישת דאע"ש לעירו ושהה על ההר עם משפחתו משך 10 ימים עד ששוחרר ועבר למחנה פליטים בכורדיסטאן העיראקית.

זהות- הימאן אל-כּרסאפי (עמוד 128)

הוֹדִיעוּ לָהֶם כִּי לֹא אָמוּת

גַּם אִם יִשְׁבְּרוּ אֶת מַקֵּל הַהֲלִיכָה הַמּוֹבִיל אוֹתִי אֶל הַהִיסְטוֹרְיָה

גּוּפִי יִמְצָא אֶת הַכֹּחַ לִכְבּוֹשׁ אֶת הָעִקְּשׁוּת,

יֶאֱסֹף אֶת גַּפָּיו

וְעַל רְסִיסֵי חֲלוֹמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַזֶּה

שׁוֹב אָשׁוּב אֶל הַבַּיִת.

 

הוֹדִיעוּ לָהֶם שֶׁאִם כְּעַכְבְּרוֹשִׁים יִלָּחֲמוּ בִּי,

אוֹ יִשְׁחֲטוּ אוֹתִי,

כְּשֶׁזֶּהוּתִי נְעוּצָה בֵּין נִיבֵיהֶם

כִּי אָז יְחַבֵּק הָהָר הַזֶּה אֶת בְּנוֹ שֶׁל הַשֹּׁכֵן.

 

הוֹדִיעוּ לָהֶם

כִּי אֵין אֵלֶּה לַחְשׁוּשִׁים גְּרֵידָא

וְלֹא פַּטְרִיוֹטִיזְם מְזֻיָּף

אֶלָּא זוֹהִי הַזֶּהוּת שֶׁלִּי

הַאֵזִידִיוּת שֶׁלִּי

הַשָּׂפָה שֶׁלִּי

הַסִּינְגָ'ארִיוּת שֶׁלִּי

וְלֹא אֶתְבַלְבֵּל.

 

עוֹדֶנִּי חַי

בְּגוּפָם שֶׁל הַיְלָדִים.

אִוָתֵר לְנֶצַח נְצָחִים

וּבְיָדִי דִּגְלִי הַשָּׁלוֹם וְהַנִּצָּחוֹן.

---

הימאן אל-כּרסאפי נולד בבגדאד למשפחה אזידית בשנת 1987 ובשנת 2000 עקר עם משפחתו לאזור שייח'אן, בצפון עיראק.  מאז שנת 2008 חי בגרמניה ובשנים האחרונות פועל לפרסום קבצי שירה של משוררות ומשוררים אזידים.

 

שירים רבים וטובים יש בגיליון זה אך תמו לי הדפים..........

 

 

מארי


 



האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים