מנוי לפורטל בכיוון הרוח

קופת BRAVO!        







          




השקת ספר שירה סיגל מגן/ מארי רוזנבלום

אז בפייסבוק הייתה הזמנה "מנחה עם סיגל מגן" להגיע ל"גן החבל" בשוהם להשקת ספר השירים למבוגרים העוסק בקבלה עצמית מנקודת מבט נשית.

יום שישי בערב, כמעט מחשיך, החזאי מבטיח ומקיים גשם ואני בפארקפה בשוהם. בביוגרפיה שלה מדברים על הוצאת 100 ספרים  בעוד היא לוחשת לי על הוצאת 300 ספרים! (כולל האינטרנטים) והיא לא זקנה, באמצע חייה , פצצת אנרגיה. במוחי שמה מחובר לספרות ילדים והשקת הספר "בין סגול לתכלת" עם פרופ' עופר עציון בנובמבר 2015 .

היא, סיגל, יושבת בקדמת הבמה עטופה בחברים, משוררים, ואנשים רבים שלא הכרתי. שם ספרה החדש "בעת בלותי היתה לי עדנה?" מעוטר בציור שלה, עריכה לשונית: ניצה פלד. כל שיר מעוטר בסימן אדום המערב לב ומעוף ציפור.

על הקיר בבית הקפה מודבק שיר קצר:

"אם תתבונן

על פרח

מיוחד

ממש קרוב-

כלום תוכל לא לאהוב? "

 

בכריכתו האחורית של הספר, סיגל מסיימת את כל אשר היה לה לומר בשיריה:

" המחזור החודשי, ההורמונים המשתוללים, מצבי הרוח-דברים שלא תמיד נוטים לדבר עליהם....

רגע לפני שהמחזור שלי מסתיים, בחרתי להוציא לכבודו לאור ספר שלם, בתקוה שהשירים יוכלו לעזור לנשים נוספות שמגיבות למחזור....

באהבה

סיגל מגן

הורמונלית, רגישה ואישה"

כך היא משוטטת בדפיה בין חיפוש אהבה חדשה , הורמונים. חוששת ונוגעת:

"לרגע זקופה, לרגע כפופה....

לרגע חוששת, לרגע בטוחה.....

לרגע היא פרח, לרגע צפור

לרגע עוטפת גופה בשחר.

ובין כל הרגעי, בים התחושות –

עומדת אשה שחדלה לכסות...."

מעודדת עצמה לטרוף את החיים בטרם יכלו. נעה כל העת בין ה"כן" ל"לא" . בין עכשיו כבר מותר, מותר כמעט הכל, לדבר על הכל  ואפילו חשוב בלי לשאול, בלי לבקש, רק להיות, להקשיב, לרקוד. בפחדיה  היא מעודדת עצמה :

"הכל עכשיו בסדר

את יכולה לצאת מהחדר.....

את יכולה פשוט לאהוב...."

 

 

מחוברת היטב לאדמה ולטבע ומברכת את הרע ואת הטוב

 

"הלא את אמא אדמה

ומתוכך צומחים גפנים".

"יש לך עצמה

כמו לאמא אדמה

וחיוך זורח

כמו לאבא ירח".

 

בכל שיריה יש לי הרגשה שעדין לא העזה, אבל מבינה היטב את מצבה ומקומה ובעיני אני רואה אותה גוזל הלומד לעוף עם המון תקוה ואמונה אך  נופל וקם, נופל ו...עף.

 

"השירי עלעליך

תני להם לעוף"

"הרשי ללבבך לעוף עם הרוח

לרקוד בריקוד פרפרים ופרחים...

סלחי לעבר שחלף ונגמר."

 

 

הערב התחיל בשירה של רחלי וולשטיין, המלחינה והזמרת. ועוברים לשיחה נעימה. "רוב השירים שלי זה ענין של בטן, מחזור", שיריה מתכתבים כל העת עם פרופסור עפר עציון ורוני גרוס,חברים ומשוררים.

הערב נמשך בנועם, גשם סוער ואני נפרדת ממנה בדרך לתל אביב.

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים