מנוי לפורטל בכיוון הרוח


סקירת ההצגה  - "שיינדלה" בתאטרון בית צבי/ מארי רוזנבלום

רוצו, כן, רוצו. כי ההצגה יורדת בקרוב. " ההצגה שיינדלה", בבצוע תלמידי שנה ג' של בית-צבי, בית הספר למשחק ברמת גן.
המחזה נכתב על ידי רמי דנון ואמנון לוי והועלה לראשונה ב-1993, בקאמרי ולאחר מכן בבית לסין.

יוסי צברי שחקן, סטנדאפיסט {פואטרי סלאם) ובמאי. מביים את ההצגה בגוונים רבים, כדמותו הצבעונית והחצופה. הוא לא מפחד לגעת, לרדת לפרטים שמצריכים למידה לעומק על אורח החיים במאה שערים, לפתוח ולדבר על כל מה שכולם מנסים לטאטא תחת לשטיח. לאורך כל ההצגה הקהל יושב דרוך, מופתע, צוחק, בוכה. בסופו של המחזה הקהל נשאר נטוע במושב. דומע, כן דומע.

המחזה מעמיד את הפרט החרדי לעיונו של הצופה החילוני. הוא מכניס אותנו אל תוך הבית החרדי, פנימה, מצביע על היחסים בין בני אדם בחברה זו, על החוקים, על האיסורים ועל מידת יכולתו של הפרט לחיות על פיהם.

'שיינדלה' בודק את מוסד הנישואין בחברה החרדית, יחסים בין אם לבת, אחוות נשים והמתח בין האישה, כפרט, לממסד החרדי.
 שיינדלה בחורה צעירה ממשפחה מיוחסת בשכונת מאה שערים, נכדתו של אדמו"ר ז"ל, נעזבת על ידי בעלה שנוסע לברוקלין. שיינדלה הינה עקרה. המחזה רווי בתככים ומאבקי הנהגה וירושה המלבים את היצרים ומפרידים בכח בין שיינדלה האוהבת לבעלה. שיינדלה מסרבת לקבל את רוע הגזירה ויוצאת לקרב כנגד משפחתה, חבריה ואפילו כנגד ערכי הקהילה המסוגרת והמקפידה עד כדי אבסורד.
שיינדלה היא אשה אוהבת ויש לה חלומות, רצונות, שאיפות.  מולה ניצבת כל החברה וחורצת את גורלה.

20 שנים חלפו מאז ש"שיינדלה" עלתה לראשונה, והרבה דברים השתנו מאז, על הבמה ובקרב הצופים באולם. הצופה החילוני הממוצע היום מכיר יותר ויודע יותר על החברה החרדית, בזכות החשיפה המתמשכת באמצעי תרבות שונים לנושא.

בעבר, על כריכת התוכנייה המקורית הוגדר המחזה "מאה רבנים נגד אישה". לאחר מכן הייתה גרסה החדשה נכתב "אישה אחת נגד 100 רבנים". אותו הדבר, זווית ראייה אחרת. היום בתוכניית בית צבי רק שם ההצגה מוזכר. 
 במקור גילמה אורנה פורת ה את הרבנית ובהמשך מירב גרובר ויונה אליאן-בבית לסין .

כיום מגלמת את התפקיד שיינדלה - שני אטיאס, הרבנית- שני אורן והאדמור משוחק על ידי ג'וני רוזנבלום ........ואסור לשכוח, פשוט אסור לשכוח את רן מנחם הנפלא בתפקיד איצל , כי כשהוא רק עולה על הבמה הקהל צוחק.

כל קבוצת הסטודנטים (שנה ג') עשו עבודה נפלאה. כל דמות ולו השולית ביותר שוחקה ברמה מאוד גבוהה. כן ראיתי שם הצגות אחרות שלא גרמו לי להזיז את העט וחיכיתי לרגע שההצגה תסתיים, אבל זו, פשוט נפלאה, המשחק, פרטי הלבוש, הנעלים, הגרביים, כיסויי הראש, החצאיות שהיו תפורות במדוייק, הנעליים וכל פריט שנשמט מזכרוני.

האביזרים על הבמה הינם ארגזים מודולריים בלבד. השחקנים מעולים ואמינים והבימוי של יוסי צברי, כמו שציינתי לעיל, מעורר כבוד והתפעלות. צחקתי ובכיתי ולבסוף נותרתי ישובה והמומה.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים