מנוי לפורטל בכיוון הרוח


אירוע השקה לספר שב עלי והתחמם/ בלפור מור
 

כמו בהוכחה מתימטית גם כאן אנחנו נדרשים להוכיח  את התיאוריה הבאה:

העובדה שאתה נמנה בין מיסדי ומנהלי החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב,עורך ראשי של "הספריה החדשה" , הבולט ומשפיע ביותר בשדה הספרות בארץ וספק ארגז הכלים האולטימטיבי  לפרשנות ספרותית, הנה  תנאי הכרחי ומספיק לכתיבת היצירה  המושלמת שלך  שתעמוד בכללים  שלפיהם בחנת וניתחת יצירות של אחרים.

היצירה – שב עלי  והתחמם

המקום- בית ביאליק  ב16.2.2017

תחילתה של העלילה  בראייתם השונה של  ברנר וגנסין את שירו של ביאליק " ביום קיץ, יום חום" וסופה טעות דפוס מפורסמת, שחולל  גנסין  בחוברת האחרונה של המעורר (בעמוד הפנימי  הקדמי  של המעטפת של החוברת הכפולה של המעורר  ביקש ברנר  להודיע על סגירת הירחון ולהתנצל על האיחור  ביציאת החוברת. הוא הורה שייכתב לעשרות חותמי המעורר: ויקבלו  נא אותה(כלומר את החוברת)  ואת התנצלותי  בסליחה " וכו',אך גנסין, מי  שסידר והגיה את החוברת הדפיס :  "ויקבלו  נא אותי  ואת התנצלותי"  האם זו טעות או שמא עשה זאת גנסין בכוונה?

את תהליך ההוכחה הנחתה בכישרון רב נוית בראל .   כמו בכל דרמת מתח טובה  הקריא  מנחם פרי את  שירו של ביאליק "ביום קיץ ,יום חום"

 

ביום קיץ יום חום, עת השמש ממרום

הרקיע תלהט כתנור היום

עת יבקש הלב פנת שקט  לחלום-

בוא אלי , בוא אלי, רע עיף!   וכו'.

 

אחד אחד הוזמנו   העדים להוכיח  את התיאוריה .בין לבין הנעים לקהל עודד קוטלר  בקטעי קריאה  מהספר.(" אני לא חובב  ספרי בלשות,פה אני סר למרותך, מבנה המשפט מרתק לשחקן כמוני מפותל ומעניין. אקרא מה כתבו גדולים ממני")

אבנר הולצמן: רומן דקומנטרי  עם שלושה גיבורים. ברנר ענק מוסרי, דמותו החידתית , המיוסרת והמניפולטיבית של גנסין ,ומנחם פרי הקוסם הזה  שעובד בספרות העברית, ונותן לנו  ולה הצהרת אהבה . הספר עשיר ברבדים, עושר של  גילויים גדולים כקטנים. מבט מקורי על טעות הדפוס כטעות מכוונת.היכולת לבטא את מה שרואים בכתוב ומעבר לכך.  ההזמנה לגנסין  מרפדת את הקן למימוש הזוגיות כמו גם הקשר בין שירו של ביאליק ליחסי ברנר גנסין.אבחנות מקוריות  המצטרפות לרומן קריאה. נבואה המגשימה את עצמה לגבי מחלתו של גנסין. ניתן לקרוא את הרומן הזה  כתמצית וייצוג של פרי עצמו,יישום אסטרטגית הקריאה שלו ברצף מתפתח, ארגז הכלים שצבר ושימוש בטקסט.פרי בודק זמנים לפי חותמות , סדרי חלוקת הדואר , כדי לבדוק זמן מכתב , מסלולי רכבות. עבודה בלשית מקיפה  שברקע: " מילים אחדות" של ברנר על אורי ניסן וסיפור הזיכרון של אשר ביילין. המון נתונים בלתי רלוונטיים כביכול למה שהיה על המיטה. ומה זה אם לא מה שפרי קידם בסימן קריאה כקורא,כפרשן,כעורך , מה שהוא כותב על אחרים פרי כותב על עצמו.

 

מיכאל גלוזמן נזכר כשהיה בן עשרים ולמד במבוא לסיפורת אצל מנחם פרי:  נדהמתי ממעשה הכשפים של הפרשנות, שיכולה להיות יצירתית וגאונית כמו סיפור. איך בסיפור לא דרמטי  של עגנון "פנים אחרות"  הסברת לי איך כל פרט קשור, כל פרט שולי זכה לתשומת לב עצומה. קריאת התפריט כסימן לגירושין העתידיים.כל מה שהרטמן אומר על האוכל הוא  אומר על יחסיו. את מנחם פרי אי אפשר לערוך. מנחם רואה מה שנעלם מעיני אחרים. הספר הזה הוא גאוני.  את החידה  וניתוח היחסים פרי לא המציא. ניתוק היחסים בין ברנר לגנסין  מגולם בהבנת השיר, ובפרשנות השונה שכל אחד מהם העניק לו.תשוקת הפרשנות של פרי גדולה. הוא תועה בלונדון כמו שברנר טעה.איזה סיפור הוא מספר לנו? את הסיפור האמיתי או מה שהוא יצר במטרה  לספר סיפור טוב יותר?

 

א.ב. יהושוע: בצרפת או איטליה ספר כזה היה מעדן  , היו יושבים חמישה חוקרים ודנים על וולטיר  לאחר 200 שנה. כאן יש לנו ספר כזה על שני יוצרים טרגיים , שמתו צעירים, מיואשים מהספרות . כמהפכן אמיתי, מסור לספרות העברית  ורצון להעשיר תיאוריות שלה, מנחם לא מסתפק  בתיאוריות, הוא איש ארגון, ראש החוג ועורך. הוא כמו מערכת רמזורים  שמכוונת תנועה. מה מותר ומה אסור . כשאני  קורא על ספרי שלי ושל אחרים אני רואה איך  במקום מצומצם על הכריכה  אתה כותב דברים מהותיים. אני אומר לו די  מנחם חזור למאמרים תיאורטיים.  הספר הזה לא בדיוק מחקר ,לא בדיוק רומן ,הוא שניהם ביחד. קשה מאוד ללמד את ברנר וגנסין  שני סופרים כאילו נשכחו ונכנסו למערכת יחסים מפורטת.שניהם לא נמצאים המירוץ של הספרות העברית. מה הניע אותך לדבר הזה? כנראה המגע העצום שלך עם  הסופרים יצר לך מבט על שני אלה. היה לך פנטוז עליהם. ברדוגו עם אורלי קסטל בלום או אני עם גרוסמן על מיטה. קצת רומן  קצת תיאוריה  עם כל ההקפדה על מערכת יחסים בין סופרים. ברנר גם כתב דברים רעים על גנסין. בחודשים האחרונים התחלתי לשנוא את עגנון על יחסו השלילי לסופרים אחרים.  הפסטיבל הזה של 50 שנה לנובל . בגללו נמחקו עשרות סופרים .סופרים אחרים באותו דור : הזז,קמחי, שמעוני, יערי לא שמעו עליהם. ניצלו גנסין וברנר כי מתו צעירים ועגנון לא מחק אותם. זה ספר שפותח את שיבתך לכתיבה התיאורטית. תכתוב על אחרים לא על עגנון.

לאישוש סופי של ההוכחה ולקראת סיום הערב  ראיינה הלית ישורון את מנחם פרי.

שאלה: בזכות הספר הזה אני קוראת שוב את ברנר וקוראת אחרת. סוגה ספרותית שממקמת את פרי כדמות שלטת בעלילה. בעקבות הקורא כמוך  האם גילית משהו  על הספרות שלא ידעת?

התכוונתי לכתוב עליהם כסופרים. ריתקו אותי  בכני אדם. אין שום הוכחה  שקראתי ספר של גנסין. ריתק אותי הסתכלות מסוימת  על בן אדם. הבסיס זה השיר של ביאליק  וההספד של ברנר. מה קורה כאשר כותבים ביוגרפיה. עניין אותי לקחת  טקסטים וגם מה שנראה זנוח ושולי ולא חשוב ולצאת מן הפרטים הלא רלוונטיים האלה. זה נדרש. אין צורך להסביר. האישוש זה הכוח לעשות קליק לחבר יחד. אז יש הרגשה שיש כאן משהו. להראות שטעות הדפוס של גנסין לא טעות , אלא אמירה מרכזית. השותף של  ברנר  זה מרכזי  משום שהוא גר פעם עם גנסין.

שאלה: הפרטים האלה גובלים באובססיה, פרנויה , מרדף מטורף?

אני פרנואיד? רק הוצאתי ספר  ותראו איזה רדיפות?  במיוחד של אלה שלא קראו ולא מסוגלים לקרוא. את מתכוונת לחשד בפרטים. התיזות לא חדשות אניטה והירשפלד כתבו  כבר על ההומוסקסואליות של ברנר. החידוש זה מאות הפרטים שהם מתבטאים שם. דן מירון כתב נפלא על גנסין. את גנסין שלי דן מירון לא מכיר. גנסין הוא הדמות השלילית, מניפולטיבית שהסתובב עם המון נשים.אני מעדיף את ברנר . אני הייתי איתם  ,אני יודע מה קרה כל יום. יודע מה גנסין הרגיש . איפה הוא גר בחורף הראשון.(אצל רופאת השינייים שלו וברנר השתולל מכעס)

שאלה: האם חשוב שהאהבה היתה ממומשת?

ממש לא חשוב. אני דיברתי על הדיאלוג . מי שהיה אירוטי  זה גנסין .הוא היה אצלו וכל הזמן מזמז אותו. לא יודע מה היה במיטה.

שאלה: האם זה היה אופנתי לתקופה?

אני דיברתי על הדיאלוג. בטעות הדפוס גנסין אומר  אני לא יכול קבל אותי בסליחה .סיפור של מילה.

שאלה:  טעות הדפוס והשיר של ביאליק ,שני הצירים של הספר. האם הספר שלך היה קיים ללא השיר של ביאליק?

הספר לא היה נכתב ללא השיר של ביאליק. רציתי להוציא ספר על ברנר ואחר כך על ביילין , אחרי ההספד של ברנר דיברתי עם הולצמן ואז הולצמן אמר שיש עוד זכרונות של ביילין, ואני עצמי שכתבתי  על ביאליק בדומה למה שגנסין חשב. זה לא שיר ידידות אלא שיר שמישהו רוצה לעזוב את החבר שלו  ונמאס לו ממנו, ואז התחיל הסיפור .אני עושה הגהות של ברנר ומבין שזו לא טעות דפוס ועם זה זרמתי. טלפנתי להולצמן . הוא אמר שזה מעניין  וזה היה ב2006 והרציתי על זה  ואחרי זה , זה נמשך.

שאלה: אתה אומר שאתה מתייחס אליך כגיבור ספרותי? שכתבת על ברנר ראית ברנר העורך , או ברנר הגיבור הרודף או הרדוף?

ראיתי ברנר אחד שהוא כפוף עם כל הבעיות של המעורר . הזכיר לי אותי. אני מעצב עורך ואיש דפוס . כאן היה ברנר הטוטאלי שהבין כמה אבודה הספרות וזה ימיה האחרונים. אני הזדהיתי עם ברנר לא עם גנסין.

שאלה: האם הארוס הוא טעם למחקר?

בלי זה אין טעם למחקר . הספר הביא לי שמחה רבה בימים שכתבתי אותו. התעוררתי  בלילה לכתוב. בימים שהסתובבתי בלונדון וחשבתי שאני ברנר  לגלות איפה גנסין. ולפתור תעלומה מתוך מה שאשר ביילין כתב. המצאתי המצאות  מללקט דברים זניחים. ברנר ייחודי .אין כמו ברנר לא יודע מי גדול יותר האיש או כתביו.

שאלה: יכול להיות ברנר היום?

עובדה שאין. צריך להיות מצב מסוים. ברנר לא האמין בתחיית הלשון העברית . צריך לכתוב למה לדבר. זה מצב שאיננו היום.

לסיום הודה מנחם פרי  לאבנר הוצמן למיכאל גלוזמן ולכל מי  שהאמין בספר בזמנים קשים.

 

מה שהיה להוכיח

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים