מנוי לפורטל בכיוון הרוח

שיר:
נוֹקְטוּרְנוֹ / אנטוניו קוליאנס מספרדית מרגלית מתתיהו

 

בּוֹאִי נֵלֵךְ לְאִבּוּד רָחוֹק, וְעוֹד רָחוֹק מִזֶּה, 
לְאֵי שָׁם בַּגְּבָעוֹת שֶׁל אַבְנֵי הַבְּרוֹנְזָה,
בֶּהָרִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁל חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר,
בְּאוֹתָם עֲמָקִים
שֶׁמְּדוּרוֹת יַעֲלוּ בְּקָרוֹב בֵּין עֵצִים.
 
בּוֹאִי נֵלֵךְ לְאִבּוּד אוֹ הַרְשִׁי לִי שֶׁאֵלֵךְ לְאִבּוּד
בְּתוֹכֵךְ, אוֹ שֶׁמָּא מֵאֲחוֹרֵי קִירוֹת
מִבְּרוֹנְזָה גַּם הֵן,
בַּגַּן הַזָּעִיר הַזֶּה,
מֵאֲחוֹרָיו אֲנִי רוֹאֶה עֵץ אֱגוֹז
בְּצִלּוֹ נִמְצָא
אֶת שַׁלְוָתִי וְשַׁלְוָתֵךְ.
 
שֶׁאִי אוֹתִי אוֹ הֲשִׁיבִינִי אוֹ אִבְדִי אוֹתִי
בְּאַדְמָתֵנוּ זוֹ הַמָּרָה וְהַמְּתוּקָה,
אַךְ בִּשְׁקִיעָה זוֹ שֶׁל קַיִץ גּוֹסֵס
אַל תּוֹצִיאִי אוֹתִי מִתּוֹךְ הַמָּבוֹךְ לְלֹא מוֹצָא
שֶׁל עֵינַיִךְ.       
 

 
 
 
 
 
2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ANTONIO   COLINAS
 
      TIEMPO Y ABISMO
 
NOCTURNOS
 
III
 
Perdámonos más allá,  más allá todavía,
En las lomas de las piedras de bronce,
En las montañas negras de septiembre,
En cuyas hondonadas
Pronto alzaran los chopos sus hogueras.
 
Perdámonos o deja que me piedra
En ti, o acaso tras las tapias,
También de bronce,
De ese mínimo huerto.
Detrás veo un nogal
T a su sombra hallaríamos
Tu paz y la mía.
 
Llévame, o tráeme, o piérdeme
Por esta amarga y dulce tierra nuestra,
Pero este anochecer del verano moribundo
No me saques del labirinto sin salida
De tus ojos.
 
 
 
 
 
 
 
2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים