מנוי לפורטל בכיוון הרוח



צילום: יובל שיבר
רוק פופ וטראש- מסע בזמן לשנות ה-90 המופע של להקת ניינטיז/ אסנת  יששכרוף

 

פנים רבות למוסיקה בשנות ה-90. לאחר שבשנות ה-80 הפן המוסיקלי יישר קו עם כל אותם מפגעים אופנתיים המזוהים עם אותו עשור אפלולי,דהיינו- שיער מנופח, כריות כתפיים,שילובי צבעים מזעזעים,בתוספת-מכונות תופים,שימוש יתר בסינתיסייזרים וטקסטים גדושי קיטש ונטולי משמעות של ממש,הרי שנציגי דור ה-x של תחילת שנות ה-90 ובראשם- קורט קוביין וחבריו ללהקת נירוונה,השיבו לרוקנרול הבועט את כבודו האבוד עם היווסדו של סגנון הגראנג' החתרני,זאת באמצעות טקסטים מחאתיים רווי יאוש,מלודיות רוק גדושות דיסטורשן ומראה חיצוני מרושל במכוון.

שנות התשעים היו עשור רווי תהפוכות תרבותיות הנע על קו התפר שבין התקשורת הפרונטלית הבין אישית למסלול הטכנולוגי הבטוח לעבר העידן הדיגיטלי מבוסס המסכים של ימינו אנו. כפי ששנים אלו התאפיינו ברב תרבותיות ובפתיחות רבה,כך התהוו להם מספר סגנונות מוסיקליים שונים במהות אשר חיו זה לצד זה בשלום יחסי.החל מהגראנג' הבועט שהחל להתפוגג עם מותו של קוביין (אשר לא פסח אף הוא על קללת אגדות הרוקנרול והצטרף לשורות מועדון ה-27), עבור בבלדות רוק סוחפות,שירי פופ  מלודים מתקתקים ולא מזיקים,מהפיכת ההיפ הופ, טרנד מסיבות הטראנס, וכלה בגרוטסקות מוסיקליות של ממש בדמותן של להקות בנים/ בנות לסוגיהן והיריבות המגוחכת בין המעריצים של בריטני לאלו של כריסטינה המהווה בסיס לסצנת הפופ הנוכחית,המכילה ברובה שלל גימיקים סקסיסטיים למיניהם לצד קלישאות פופ נובלות במסווה מוסיקלי(!!!).

 

להקת ניינטיז הישראלית מופיעה בימים אלו  ברחבי הארץ עם מגוון להיטי שנות התשעים האהובים החל מבלר, פרל ג'אם,R.E.M, רדיוהד,אואזיס, ועד להיטי פופ סוחפים של הבקסטריט בויז, הנסון ,נטלי אימברוליה,הספייסגירלז ועוד, כאשר בין לבין מבליחים להם  אותם 'וואן היט וונדרז' אגדיים, השייכים לאותם מוסיקאים מוכי גורל שצוואתם המוסיקלית מתנקזת לכדי שיר אחד בלבד,כדוגמת שיר הכפירה היפהפה- one of us של הזמרת העלומה ג'ואן אוסבורן .

כיאה למופע מחווה נוסטלגי, ניכר כי חברי ההרכב לא מתיימרים להעניק לשירים משמעות חדשה בראי המאה ה-21, וטוב שכך, כך שרוב הביצועים נשארים נאמנים למקור ומצליחים לשחזר בכשרון רב ובאנרגיה מתפרצת את אותה רוח ניינטיזית כובשת על שלל גווניה- ברוק ובטראש( פראפרזה על הביטוי בטוב ורע). מצד שני, העיבודים המחודשים אשר נרקמו עבור מקצת השירים יוצקים מימד מרענן,וכך- all that she wants של אייס אוף בייס משיל את הכסות הפופית לטובת מעטה רוקיסטי מחוספס, ו-wicked game הרומנטי עובר טרנספורמציה לכדי שיר זעקה עטוף גיטרות.

 

במהלך המופע בוצעה גם מחרוזת שירי נשים של אותה תקופה- אלניס מוריסט, torn, bitch ועוד, מה שמביא להשוואה המתבקשת בין הייצוג הנשי במוסיקה של אותן השנים לאותן זמרות צעירות המובילות את הדור הנוכחי. בעוד האחרונות מתהדרות במנעד סנסציות רחב יותר מאשר בתוכן מוסיקלי ראוי, נראה כי נשות הניינטיז ברובן,( למעט מספר דיוות ותיקות) פשוט נהנו לשיר, או לפחות ניסו- שהרי רובן התאדו לאחר שיר או שניים, אף על פי שחלקן ניסו לעורר מחדש את המהפיכה הפמיניסטית(ראו ערך nobody's wife של אנוק). אך מצד שני, יש לקחת בחשבון שבאותה תקופה  מאותגרת טכנולוגית, האינסטגרם, סנאפצ'ט, טוויטר ושאר מחוללי הנרקיסיזם הפוסט מודרני למיניהם,טרם היוו חלק מהתמונה,כך שלא נותר לנו הרבה אלא להתמקד במוסיקה עצמה,זאת לצד צפייה רפיטטיבית בקליפים של mtv, ונסיונות כושלים להקליט מהרדיו את השיר האהוב עלינו במלואו, כאשר פעם אחר פעם השדרנית הלחששנית התורנית של גלגל"צ  קוטעת בקולה את הרצף המוסיקלי בעודה מדווחת על גודש תנועה במחלף גלילות.

 

אמנם המופע ברובו מתמקד בשירים לועזיים,אך גם לפרובינציה המקומית ניתן ייצוג בביצוע מעורר זכרונות לשיר- 'מכה אפורה' של מוניקה סקס. שיר זה אשר נחקק אצל רובנו כסיפור אהבה מתפורר בצל החיים בעיר הגדולה הלא היא- ת"א, אמנם מעורר הזדהות בקרב צעירים רבים העושים את צעדיהם הראשונים בכרך הגדול, אך ניכר כי השנים אשר עברו לא עשו חסד עם  אותם צעירים אשר נשבו בקסמה של הבועה התל אביבית, ובעוד שצעירי דור ה-x של תחילת שנות התשעים יכלו להרשות לעצמם לחתום בלשכה וליישר קו עם הפוסט מודרניזם המתהווה באמצעות כתיבת סיפורי אהבה פשוטים עם או בלי מטאפורות ודימויים(מומלץ לעקוב אחר מילות השיר תוך כדי קריאת שורות אלה), הרי שצעירי דור ה-y חוו על בשרם את התהוותה של בועת הנדל"ן לכדי מכה מגה אפורה- פשוטה כמשמעה,נטולת כל אספקט מטאפורי בדמות סיפור אהבה מתפורר המשול לסתיו העוטף את העיר.

 

ניכר כי כל חברי ההרכב מפגינים יכולות מוסיקליות גבוהות כאשר רובם לוקחים חלק גם בשירה ונדרשים לעבור באופן תדיר מסגנון לסגנון,ממקצב למקצב, תוך נגינה מדוייקת וקולחת, לרבות סולואי גיטרה מרשימים  ביותר של הגיטריסטים- נדב בונדר ואור קורט. מיכאל גוטליב האמון על הקלידים תרם לפן השחור של הערב בביצוע גרובי ל-black or white, והיטיב לרגש  בבלדה האלמותית-  nothing compares to you. דיקלה מלכה המשמשת כזמרת המובילה של ההרכב היטיבה לשלב בין הסגנונות השונים כאשר היא מדלגת בקלילות בין שירה גרובית שחורה כדוגמת השיר free your mind למימד רוקיסטי מחוספס. אדריאן גבע בבס וליעד שגב בתופים סייעו להשלים את התמונה לכדי מופע מוסיקלי מהנה ורווי זכרונות מאותו עשור קסום הרצוף להיטים סוחפים השומרים על רלוונטיות גם כיום- שני עשורים לאחר מכן, וזאת  בניגוד לאותם להיטים עכשווים ברי חלוף,אשר וודאי יתאדו להם במהרה אל תוככי תהומות הנשייה.

 https://youtu.be/ENbQ3t2xwos

להקת ניינטיז:

נדב בונדר- גיטרה ושירה

אור קורט- גיטרה ושירה

דיקלה מלכה- שירה

מיכאל גוטליב- קלידים ושירה

אדריאן גבע-בס

ליעד שגב- תופים.




האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים