מנוי לפורטל בכיוון הרוח


אירוע השקת ספרו של עופר ירמינובסקי "אושר חמקמק מדי"/ צדוק עלון

 

בתאריך 23.11.16 התקיימה השקה לספר "אושר חמקמק מדי" של עופר ירמינובסקי; הספר ראה אור בהוצאת "גוונים" וערכה אותו היוצרת ציפי שחרור.

עופר ירמינובסקי הוא יליד 1973, תושב רמת גן. הוא מרבה לכתוב וליצור שירה וסיפורת.
הוא בוגר הסדנא לכתיבה במנשר וכתיבת טקסטים למוזיקה בבית ספר רימון.

"אושר חמקמק מדי" הוא ספרו הראשון.

חשבתי שלאחר הסקירה העובדתית יהיה זה מעניין להביא כמה מדברי התודה שהשמיע עופר עצמו בסוף הערב; הוא דיבר בפתיחות על עצמו ודבריו הזכירו לי ולאחרים את הדעה הגורסת שמקורו של השיר הוא במחסור – יהיה זה מחסור באמצעים חומריים או מחסור שהנפש חווה בתוכה.

 

ציפי שחרור הנחתה את הערב בחן רב; בצד דברי הפתיחה שלה אודות עופר אוהב הספרות, היא דיברה על שיריו שהם חודרים לנבכי הנפש ומגלים את חיבוטיה ונפתוליה, כשבחלקם בא לידי ביטוי הרצון להיחלץ מהשונות וממעגל הכאב.

היא הזמינה את יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר אשר  פתח בברכות; הוא שיבח את אהבתו של עופר לספרות וציין את השתתפותו של עופר בערבי הספרות הנערכים בבית הסופר ואת היצר המפעם בו ליצור – מה שהניב את הספר המושק.

דוד ברבי הלחין ברגישות רבה את שירו של עופר "כדורים מכהים בחושיי"; הלחן השקט תאם את אופיין של המילים ודוד שר את השיר בצלילות רבה.

דוד המשיך וליווה את הערב בלחניו, וכן הנעים בנגינתו הזמר עמירן מזלי.

אביחי קמחי, סגן יו"ר אגודת הסופרים, קרא שני שירים קצרים והקדים להם דברים; הוא אמר כי שיריו של עופר נובעים ממקור אמיתי בנפש והם במובן מסויים מהווים דוגמה לשירים שמבקרי הספרות צריכים "למצוא" אותם – מה שלצערנו לא תמיד קורה.

המשוררת והיוצרת גליה אבן חן סיפרה על היכרותה הקרובה לעופר וקראה שניים  משיריו, ולאחר מכן היוצרים והחברים בנימין גילאור וזהבה גרינהיים סיפרו על אישיותו הנעימה של עופר וקראו משירי הספר.

אני דיברתי על השיר הפותח וקשרתי אותו למה שמבינים אנו במונח "הרמוניה".

 

ציפי שחרור הזמינה את עופר לדברי סיום, תוך שהיא מגלה (בהסכמתו...) כי שני ספרים נוספים שלו נמצאים בעריכה – רומן וכן קובץ סיפורים קצרים.

דבריו של עופר כבשו את הלב; הוא סיפר על חייו ביומיום ועל עבודתו למחייתו. דבריו הזכירו לאחדים מאתנו את הדילמה שמא הנוחות המערבית בה זכינו אפשר שהיא מסיטה מעינינו את השאלות הקיומיות המטרידות בדבר משמעות קיומנו – אלו התהיות שביסודן עומדת הכמיהה לכתוב שירה וליצור. אפשר שהמקור לשירה הוא במחסור. אני בדבריי כאמור דיברתי על כך שאפשר שביסוד שירתו של עופר עומדת השאיפה להרמוניה – הרמוניה בין חלקי הנפש שלנו השוכנים בתוך ישות אחת והרמוניה בין הנפש שלנו לבין נפש העולם.

 

המשתתפים הרבים איחלו לעופר המשך יצירה יפה ופוריה.


 

קטעים מתוך דברי התודות שנשא עופר בסיום ערב השקת ספרו 'אושר חמקמק מדי'

 

ערב טוב, אני שמח שבאתם להשתתף בהשקת ספרי "אושר חמקמק מדי".

אכן האושר הוא חמקמק אבל ציפי שחרור עזרה לי לתפוס אותו ולהפכו ליצירה.

עוד בהיותי ילד ואחר כך נער כתבתי וקראתי ואחר כך זנחתי זאת, החיים שלי התנהלו ללא כתיבה, חשבתי שאין לי כבר הניצוץ וכישרון הכתיבה.

באחד הבקרים שאני חסר תעסוקה לאחר שהפסקתי לעבוד בעבודתו של אבי, אני צופה באחד מתוכניות הבוקר, אני זוכר את היום הזה כתפנית בחיי. התארחה בתוכנית עלמת חן והיא סיפרה למנחים על תהליך הוצאת ספרה ואיך שהיא כתבה עוד בהיותה נערה ועל הספר שלה שהיא הוציאה בגיל זה והוא הפך לרב מכר. התיאבון שלי לכתוב ולהחיות אותו חיידק יצירה התגבר, לא היה לי מחשב עדיין, חיפשתי משהו לכתוב עליו, מצאתי מחברת ישנה והתחלתי לכתוב את הטיוטה הראשונה שלימים אני אעבוד ואעבה אותה עם הסופרת והעורכת המסורה שלי שלקחה אותי תחת ידיה הלא היא ציפי שחרור....

וציפי בכישרון רב וברגישות ראויה לציון ניגשה למלאכה והוצאנו תחת ידינו שירים נפלאים שמאכלסים ספר זה. לכן אני רוצה להודות בראש ובראשונה לציפי שחרור המסורה כל כך שבזכותה כל הטוב הזה והחלום להוציא ספר לא היה מתגשם.

תודה מיוחדת לבית הסופר שבשנים האחרונות נהיה כבית שני שלי שבא אני אליו למרבית האירועים. חבל שאנשים בחוץ אינם יודעים איזה מין פנינה יש להם בעיר שאפשר לבוא אליו ולספוג תרבות וספרות.  אין צורך להלאות אתכם במילים שאין מתנה נפלאה מזאת. אני לא יודע איך דברים כאלה מתנהלים בעולם, אבל אני חושב שזה דבר מיוחד כשלעצמו שאין לא אח ורעה  בעולם.

הרשו לי לסיים את דבריי בשני שירים בתקופה האחרונה אלו הם חיי: אני קם בארבע בבוקר, מתארגן, שותה קפה ויוצא מהבית כדי להספיק לתפוס את האוטובוס של חמש ועשרה, אני עובד בחלוקת עיתונים בבורסה ברמת גן עבודה שאני מתמיד בה זמן רב, עבודה זאת מעניקה לי מרחב תמרון כדי לעשות דברים שאני אוהב, הלא כך כי שעות העבודה הן שלוש שעות, זאת עבודה לא קלה אפורה ומצריכה מצדי להתמודד עם ציבור לא קל החומדים עיתונים בכמויות. לא פעם שאלתי עצמי בשביל מה הם צריכים לקרא עיתונים הרי אין חדש תחת השמש, לא עובר זמן רב והחדשות המתפרסמות בעיתון כבר ישנות ואת מקומם תופסות ידיעות חדשות.

אני רואה את העבודה הזאת רק כתעסוקה ולא דבר פרט לכך. אקרא את השיר "עיתונים".

ואסיים בעוד שיר אחד המתאים לסיום ערב מרגש: "ערב שירה".

 


האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים