מנוי לפורטל בכיוון הרוח

קופת BRAVO!        







          



ערב ספרותי משובח במיל"ב שושנת הכרמל/ גבריאלה מורז

במועדון "מיל"ב" שברחוב שושנת הכרמל בחיפה, נערכים ערבי ספרות מיוחדים בהנחיית עתליה רוזנברג. עתליה היא מאושיות הספרות החיפאיות המוערכות, עורכת ספרותית ולשונית ומנחה ערבי ספרות ברחבי העיר.
 את הערבים האלה מנעים בצלילי נגינה ושירה האדריכל-הטרובדור צביקה שקולניק, המנגן ושר בהתאם ל"צו השעה" – הנושא בו מדובר באותו היום.
ב-30 לאוקטובר התארחו בסלון הספרותי של עתליה שלושה כותבים.
פתח את הערב הסופר נסים לוי, שספרו "נסומה ברחוב הפיג'אמות" שיצא בשנת 2011 שימש אשראה לסיוריו באותו שם שהם סיורים מודרכים ומהווים מפגש נוסטאלגי מרגש המתקיים ברחוב השומר בחיפה.

ניסם הוא סופר ומספר כריזמאטי שסיפר בלשון ססגונית, הומוריסטית ואוטנטית על ילדותו, מיום היוולדו, על השכונה בה גדל – בעיקר רחוב השומר, על הדמויות של אז, של ישראל בשנות היווסדה. סיפר על "לבוש הפיג'אמות" שהיה נהוג אז והבדיל בין אירוע לאירוע, על בעלי המלאכה – חייט, קצב ועוד – איך כולם השתלבו בחיים התוססים של השכונה.  

לאחר שסיים, החליפה איתו מקום ב"קידמת הבמה" הסופרת והמשוררת דליה גל אל-גל, בת קיבוץ, בתם הבכורה של החלוצים מרדכי כהן וחסיה לבית שטרן.

דליה, מורה בכירה לאמנות, מוסמכת לחינוך מיוחד מפסלת ומציירת וגרפיקאית.

לדליה מספר לא מבוטל של ספרים:
1. להיות קיבוץ (1987)

2.  אהבת אל גל (1992)

3.  רק לא טנק  (1998)

4.  פרפר התמיד (2002)

5. שירת ראי שני חלקים

6.  היונה ")2006)   פרוזה   סיפורים קצרים                                                      

דליה הציגה בתחילה את ספר השירים  "רק לא טנק "

המוקדש לזכר אביה שהגיע עד לגבורות ולזכר אחיה הקטן, מפקד הטנק סמ"ר אברהם כהן גיבור ישראל שנהרג  במלחמת יום כיפור בחזית המצרית בצומת המתלה, והוא רק בן 20 במותו. רוב השירים שבחרה דליה לקרא עסקו באותו כאב ואבל על האח שנפל.      

כתיבתה של דליה היא בניגוד גמור לשירה שהייתה מגויסת להקמת המדינה. בהיותה בת קיבוץ בימים של טרום המדינה ונשואה לקצין קרבי בקבע

"למלחמות שבלב אין חיילים אחרים", כתבה דליה ולא יספה.

 אחריה הוופיעה חגית מנדרובסקי: משוררת, סופרת, תסריטאית ומטפלת בקשיי למידה ותפקוד באמצעות מגע ותנועה.
מעבר להופעת שיריה וסיפוריה בכתבי עט שונים ומאד מכובדים, חגית הוציאה השנה ספר שירים בשם "חמלת אשת העורב", ששורשיו נטועים עמוק במוטיב "דור שני...",ספר מרגש, בקול מיוחד ומטלטל , שכל ממלכת הרגשות והרגישויות בו מפתיעה ועוצרת נשימה.

היא מעידה על עצמה : "ילדה בנשמתי ואישה גאה ברוחי."

 

לשאלתה של עתליה, למה עורב השיבה חגית כי בפילוסופיה עתיקה הוא מסמל קסם וכישוף ולא רצתה להעמיק בנושא.

עתליה איפיינה בכמה מילים את שירתה של חגית "אמת עירומה נקייה מרגשנות וכל כך מרגשת, מילים חודרות, חוצבות, שירה שניחנה באינטליגנציה רגשית גבוהה ועוד.

 חגית הוזמנה לקרא מספר שירים, את השיר "לידה" שקיבלה פן של שיר ארספואטי ובדימויים של הקבלה בין לידת שיר ללידת ילד.

לֵידה

אֵיךְ נוֹלֶדֶת מְשׁוֹרֶרֶת מִבֶּטֶן אַדְמָתָהּ.

מִמַּעֲבֵה הַשְּׁאוֹל נוֹבֶטֶת מִלָּה,

וְעוֹד מִלָּה.

אֵיךְ זוֹרַחַת שֶׁמֶשׁ מִנִּבְכֵי תַּרְדֵּמָה,

כְּמוֹ מֵרֶחֶם. חוֹצֶבֶת

סֶלַע קֹר וְאֵימָה.

אֵיךְ פּוֹרֵחַ פֶּרַח מִתּוֹךְ בִּעוּתָיו,

מְפֻיָּס צַעֲרוֹ, וְדָמוֹ בְּעָלָיו.

אֵיךְ מוּשֶׁטֶת יָד מִתְּהוֹמוֹת הַלֵּב,

מְלַטֶּפֶת נֶפֶשׁ לְהָפִיס מַגְלֵב.

אֵיךְ תֹּאמַר יַלְדָּה אֶת שֶׁשָּׁנִים שָׁתַק,

אֵיךְ כּוֹתֶבֶת אִשָּׁה מִן הַקְּרוּם שֶׁנִּבְתַּק.

מִתְעוֹרֵר הַזֶּרַע לְבַקֵּעַ קְלִפָּתוֹ,

כִּי מָאַס לְהֵחָבֵא עַד אֵין קֵץ

וַתִּרְעַד לִבָּתוֹ לְהָנֵץ

בהמשך קראה חגית את שירה "נייר זכוכית",המדבר אל בן זוגה, "מתחת לסינר" שיר בו בוחנת חגית את תפקיד הרחם באישה, באם ומבחינה רוחנית.                                               

"....מִתַּחַת לְסִנָּרָהּ שֶׁל אִמִּי שָׁכְנָה בִּטְנָהּ.

מִתַּחַת לְבִטְנָהּ שָׁכַן רַחְמָהּ.

כְּשֶׁעָקְרוּ אוֹתוֹ מִתּוֹכָהּ, נוֹתַר שָׁם בּוֹר.

לְיָמִים עָלוּ וְטִפְּסוּ מִתּוֹכוֹ סַרְטְנֵי הַדִּכָּאוֹן..."

 

עתליה פתחה בדבריה פתחים רבים בעוצמות והרגשיות של השירים של חגית וחלקם הרב נענה בשירים עצמם.

חגית עצמה הציגה עצמה כך:

שמי חגית – אישה שהיא ילדה, ילדה שהיא אישה, אימא לאימי, לעצמי וגם לילדיי". בשיריה ובסיפוריה מתייחסת לכל הדמויות המרכזיות בחייה ומנסה לענות על כל האניגמות שסובבו ומסובבים אותה.

 

 היה ערב מרתק, מגוון ועוצמתי.
מחכים לערבים הבאים. יש למה לצפות.

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים