מנוי לפורטל בכיוון הרוח

קופת BRAVO!        







          




מטיס את השירה למעלה עם המשורר רענן פרומן / רונה נבון



ראשית חייו  של המשורר רענן פרומן עוצבו בנופי ילדות – בין גלבוע, כוכב הרוחות ותבור.

אלו רמות יששכר, עם אדמת הבזלת החומה, נופים רחבי ידיים מתקמרים, וסלעי הבזלת השחורים.
הנופים נושקים לנופי עמק יזרעאל, ומלאים במשק ההיסטוריה, הן של התנ"ך ואחריו גם כן והן של התחדשות העם בארצו.
תמונות אלו, ואווירה זו, עם חלוצים יגעים חדורי חזון, הטביעו חותם של השראה בעשייה ויצירה בהמשך חייו.
יחד עם אלו נקשרו חייו יד ביד עם תקומת המדינה, תפאורה עצומה לכור היתוך רגשי יוצר.
אהבת הנופים יצרה קשר בלתי אמצעי של אהבת אדם, חיי, טבע ואהבת הארץ. 
אלו פגשו את חייו בצבא כטייס בחיל אויר ובהמשך כאיש שמירת הטבע וחוקר התנהגות בע"ח בערבה.

לאחרונה הוא הוציא ספר שירה , בשם "לעת אתה" ובגינו התקיים הראיון איתו.

 

ספר מעט על עצמך ועל עשייתך?

"העשורים הראשונים בחיי היו מלאים בנופי ילדותי – נופי מולדת, בין גלבוע, כוכב הרוחות ותבור.
אלו רמות יששכר, עם אדמת הבזלת החומה, נופים רחבי ידיים מתקמרים, וסלעי הבזלת השחורים.
בישוב קטן שהוקם בחומה ומגדל ונאבק להתקיים מחקלאות באזור חצי ערבתי.
הנופים נושקים לנופי עמק יזרעאל, המלאים במשק ההיסטוריה, הן של התנ"ך ואחריו,  של התחדשות העם בארצו.
תמונות אלו, ואווירה זו, של חלוצים יגעים חדורי חזון, הטביעו חותם של השראה בעשייה ויצירה בהמשך חיי.
הם צרבו וחישלו תפיסה של ערכים, של משפחה, מלאה תרבות אירופית גאה מחד, וצניעות  עם תמימות של חולמים הממלאים חייהם בחזונם מאידך".

למה דווקא שירה ?

"נסחפתי לתוך כתיבה כצורך למצוא דרך לשחרר רגשות שהציפו אותי.
בכתיבת השירים מצאתי הידברות אישית, התמודדות ביצירת תפישה שאינה מובנת לחלוטין, חשתי שהיא מנסה ליצור את מרחב התפישה במילים, אך לא בתבניות של משפטים, מרחב המשאיר מקום לדמיון להתקרב ולהתחבר לאותו ענן, לא מתוך הבנת המילים אלא מההשראה שהן יוצרות".

 כיצד אתה רואה זיקה בין כלל עשייתך מטייס קרב, איש שמורות הטבע ועד היותך כותב שירה ומשורר כיום, האם זה מהווה סיכום דרך חיובי לכל עשייתך?

"מהלכי ההתפתחות בחיים, היו עבורי עניין של אתגרים. הם הופיעו לאורך הדרך, לא בהכרח בשל בחירה, אלא מהצורך והרצון להתמודד איתם.
חיי הצעירים, נקשרו יד ביד עם תקומת המדינה, ונופי הילדות, אלו יצרו  תפאורה עצומה ליצירת כור היתוך רגשי של איש צעיר.

אהבת הנופים יצרה קשר בלתי אמצעי של אהבת אדם, חיי טבע ואהבת הארץ. 

בסולם האתגרים שניצבו בתחילת דרכי הבוגרת היו השירות הצבאי  כטייס בח"א, בהמשך כאיש שמירת הטבע וחוקר של התנהגות חברתית של ציפורים בערבה.

באתגרים אלו פגשתי מרחבים חדשים, פיזיים אינטלקטואליים ורוחניים. הם יצרו מפגשים אינטימיים, להתמודד יחידי בתוך הסביבה של רום השמיים ויפי הבריאה, התמודדות אישית והזדמנות לפתח יכולות שלא היו ברשותי עד אז.
הם עוררו סקרנות מחודשת שהציפה והעלתה שאלות מהותיות, ניסיונות להבין את מרחבי הקיום של חיים והחיים עצמם".


 

 אלו שלושה ספרים היית לוקח איתך לאי בודד ומדוע?

"כמו חברים גם ספרים נקראים בדרכנו וההתחברות אליהם היא פרי של המצב האישי וכיצד הסיפור פורט בו באותה עת.
אהבות שנשמרות לאורך כל הדרך הן ייחודיות וגם הן מתפתחות עם השנים. כאלו הם הספרים בחיי גם כן, ועל כן הייתי בוחר שלושה ספרים שליוו אותי בשלוש תקופות שונות בחיי.

הספר הראשון שאבחר הוא התרגומים לעברית שהופקו בשנות הששים של מחזות שייקספיר,  ביד רפאל אליעז, שלונסקי, לאה גולדברג, אלתרמן. הוקסמתי מעושר השפה והחשיפה לקשרים המורכבים של העלילות המופלאות שנפתחו בהן.

בהמשך נפלתי בשבי המשפט של קפקא שסיפק התרסה ומחאה של מסגרות בחיים, בצורה של אבסורדיות, גרוטסקה קשוה ועוקצניות.

בימים אלו אני נוטה לקרוא ספרים הנוגעים במדע ובפילוסופיית המדע כך נמצאים בהישג יד הספרים איינשטיין – חייו והיקום שלו – וולטר איזקסון, ספר מרתק המביא בצורה קרובה לחוש ולהבין את צורת חשיבתו הייחודית והדרכה בה הוא פורץ גדרות למרות התנגדות הממסד  המדעי אשר סביבו.
הצד הדרמטי בספר מציג את חייו האישיים ברמה של בן אנוש שבצורה גמלונית משהו ורומנטית, ניקלע לטלטלות בים סוער, תוך שהוא מעצב את העולם המדעי מחדש".

מי הם שלושת המשוררים האהובים עליך ומדוע?

"רחל – שמבטאת התמודדות האישית והבדידות של החלוצה.
כזאת שאוהבת את הארץ ונופיה, לעיתים מאוהבת, לעיתים בודדה, מתמודדת עם השפה החדשה בצורה מופלאה ועם קשיי היום יום ומחלתה יחד עם חלומותיה ומאווייה .

אלתרמן – שהביא שפה חדשה, את עשן המדורות ורעשי המדרכות עם שקשוקי המרכבות, המשולבים בצדדים האישיים של התקומה.
מצדו האחר, האישי שלו, נקשרתי מאד לשמחת עניים.

ביאליק – שקרב לפתחי בעושר של שפה את השורשים היהודיים שלא היה לי איתם כל שיח, את הלבטים הקשים של היחיד החי בגולה, כתלמיד חכם  שיוצא אחר ההשכלה והקריאה להגשמת הציונות.

עמיחי – נקשרתי לאבחנה הדקה שבתמונות הרגישות שהוא מעלה, את אהבת האדם המשתלבת עם אהבת הנוף והפרטים הקטנים, אהבת האהבה שמחבקת אוהבים ותחושה, והקשר אם  הילדים הגדולים, שאלוהים לא מרחם עליהם עוד והוא מיטיב להשמיע קולם".









האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים