מנוי לפורטל בכיוון הרוח

מאמר:
למשק בהאטה דרוש חזון חדש/ ד"ר ברכה קליין תאיר

נתוני בנק ישראל מורים על כי ישראל נכנסת להאטה... תעשיית ההי-טק – לא לעולם חוסן: "ישראל מאבדת את מקומה המוביל כמעצמת היי-טק והיא עלולה להידרדר עוד אם לא יינקטו צעדים שיביאו להגדלה משמעותית של ההשקעה במחקר, פיתוח ובכוח אדם", כך מזהיר אבי חסון, יו"ר הרשות לחדשנות...החיים של רבים מתנהלים על חוד התער...הפכנו לעבדים לחוב שצברנו...ארגונים רבים קורסים...אנשי עסקים ונבחרי ציבור נתפסים בקלקלתם...ישראל בולטת בפריון עבודה נמוך, רמה גבוהה של אי שוויון, כישורי חיים ואוריינות על הפנים, בהשוואה למדינות OECD. רעידת האדמה הזאת לא מתרחשת רק בישראל. מדינות רבות בעולם נמצאות במשבר כלכלי...% היצוא אצלן יורד...עסקים גדולים חובקי עולם נמצאים במשבר ומפטרים...היציאה של אנגליה מהשוק האירופאי הביאה הרבה אי וודאות וגם איתותי אזהרה לגבי המתח בין עצמאות לאומית לבין תלות הדדית. מדינות כמו ארה"ב, סין, גרמניה מתחילות לרדת מכוח השפעתן ומדינות כמו תורכיה, פולין, יפן עולות.

תמונת המצב הכאוטית מזמנת הזדמנות לחשיבה חדשה והפוכה למוכר: מרכזי הכוח בעולם משתנים מדגש על מאסה, גודל, כוח פיסי, כוח מוניטרי...לדגש על עוצמה אנרגטית מרוכזת של השפעה ומגנוט (פולין ויפן לא מהמדינות הגדולות והכוחניות...); מדגש על חשיבה כלכלית מניפולטיבית – אינטרסנטית...לחשיבה שפועלת לטובת המכלול; מחשיבה דוגמטית  שמצריכה יותר כוח, יותר מאמץ, יותר משאבים כדי להצליח...לחשיבה תודעתית גבוהה שמחוברת אל שורשי הדברים; מדגש על מהירות תגובה...לשינוי תבניות חשיבה (כי אחרת נמשיך ליפול שוב ושוב לאותו בור); מחשיבה על המערכות/ארגונים כעל מערכות מכאניות-פונקציונליות... לחשיבה אוטופואטית (self-creation); מגישה פרטנית – לאומנית...לגישה של מכלול, אחדות.

מעל 45 שנים אני נמצאת בעולם הארגוני וכיועצת ארגונית שמכוונת לחדש כל יום מחדש, הספקתי לשכוח את מה שעדיין ממשיכים ללמד או לייעץ. רבים מהיועצים והמאמנים מפחדים לקבל את השונה, את האחר, את הפרש הפוטנציאל המחשבתי ולכן, כך גם נראים רבים מהארגונים שלנו והמערכות השלטוניות.  מסכים – לא מסכים, נכון – לא נכון, מדבר אלי – לא מדבר אלי, ביטויים לפרטניות שזועקת לשמיים שאינה מאפשרת להתכלל, לאחד ניגודים והפכים, וליצור פלטפורמה עוצמתית יותר לטיפוס אל עבר פוטנציאלים חדשים.

כך אנחנו מאבדים יתרונות ייחודיים – תחרותיים, במיוחד בענף שהכי מזוהה עם החדשנות הישראלית; ההי-טק, פריון העבודה לא עולה, הפער מול מדינות ה- OECD  רק הולך וגדל,  מערכת החינוך נכשלת שוב ושוב בלפתח אנשים גדולים בעלי מיומנויות של המאה ה- 21.

דרך טובה להתחיל את ההסבר תהיה עם תובנה שמציע פרופסור דן בן-דוד: פריון העבודה הנמוך, איבוד יתרון החדשנות, כישלון בחינוך ובפיתוח כישורי חיים למאה ה- 21, מצביעים על כך שישראל מחולקת למעשה לשתי מדינות – האחת עשירה ומשכילה, שנמצאת בחזית הידע העולמי ונהנית משגשוג כלכלי, והאחרת נחשלת ואינה זוכה לקבל את הכלים שנחוצים על מנת להתמודד עם התחרות בכלכלה הגלובלית. עם בוא השנים, העשירה והמשכילה מגיעה להיות כ- 25% ואילו הענייה והנחשלת כ 75%. עם % כאלה מדינת ישראל בדרך לאבדון....

מה שהיה לא יכול להיות יותר...

ישראל, אכן, בתוך עשרות שנים ספורות, הציגה לעולם התפתחות מדהימה על רצף חשיבה פרדיגמלית דומיננטית: US  (שבטיות: דת, קהילות, ארגונים סגורים, ימין מול שמאל, דתי מול חילוני, עני מול עשיר, ערבי מול יהודי, מרכז מול פריפריה וכד') או I  (אינדיבידואליות: לעצמי בלבד, תועלת אישית, אגואיזם, תחרותיות זה מול זה, האמת שלי, האדם במרכז וכד'). אלא שרצף זה בעשרים השנים האחרונות הפך לדוגמטי ומקבע, חנק חיות, חוסן, תנועה (כי האינדיבידואליות מחד והשבטיות מנגד, חונקים את יכולת הצמיחה וההתחדשות שלנו), והוביל את המדינה בכלל וארגונים ומערכות חברתיות-חינוכיות שונות בפרט, למשבר מהותי: קיטוב חברתי, פערי שכר, פערים חינוכיים, פערי רווחה, שבטיות קיצונית, פלגנות מעייפת (מזרחי-אשכנזי, חילוני-דתי, יהודי-ערבי, מרכז-פריפריה), בדלנות, חזירות כלכלית, סגידה לחומר, סגידה לכוכבים, יוקר מחייה מרקיע שחקים, דיכוי של מעוטים, כיבוי האור של האחר ועוד. מדינת ישראל ככלל איבדה מצפון אנושי-ערכי וכתוצאה, שמטה יתרונות של חדשנות, יצירתיות, מושכלות. ההתפוררות של החברה נמצאת מעבר לפינה (אלא אם מלחמה נוספת שוב תאחד אותנו לזמן קצר).

כול אלה הם תולדה של US – I, מערכת של כוונה-ערכים-מחשבה-תודעה ארצית – דתית ולא של כסף. כסף לא פותר בעיות!!! כסף לא יכול להיות הפתרון אם התשתית הערכית ממנה הוא ניזון לא משתנה. אם נמשיך להכניס את המערכות שלנו שוב ושוב אל אותם מוסכים (הפסיכולוג, היועץ, הכלכלן, החשבונאי, האסטרטג, הרב, הפוליטיקאי, החוק), מבלי ששינינו את מערכת התודעה – כוונות – אמונות – מחשבות, נמשיך להיטחן עד דוק. הניסיון לחזור למה שהיה הוא שיהיה, אל ההיסטוריה הדתית-לאומית למשל, אל המודלים המוכרים לניהול ופיתוח, מצביע על בורות לגבי התנועה של הבריאה.

 

דווקא כאשר הכול נמצא בהאטה או בהתפוררות, הגיע הזמן לשנות תשתית פרדיגמלית – ערכית, לחבר בין רוח לחומר!!! אין צורך לצאת מהקופסה (כי היכן נגמרים גבולות התודעה/חשיבה שלנו?), אלא להגביה אותה, להרחיב אותה, לשנות את צורתה, על מנת שנוכל לייצר פלטפורמת טיפוס עוצמתית אל עבר פוטנציאל גבוה ועוצמתי יותר, אל עבר השראה חדשה, אל עבר פתרונות מבריקים וחדשניים, אל עבר יכולות גבוהות יותר, אל עבר ידע גבוה ומשמעותי יותר.

 

תנועת הטיפוס החדשה (בניגוד לתנועה האופקית הארצית) מזמינה אותנו לאחוז ב- 2 פרדיגמות ערכיות חדשות, מצפון – מצפן חדש:  WE-UNITY לא כסיסמאות שמתגלגלות על לשוננו, לא כמילות אהבה ואחדות שאין מאחוריהן דבר, אלא כבסיס לחברה אוניברסלית שמתחדשת באופן תמידי, שיש בה ערבות הדדית אנושית, שותפות איכותית בין כל פלגיה, שוויוניות, בריאות, חוסן ושמחה.

 

כלומר, היסודות של מחרים חדשים ועוצמתיים יותר: WE  הנקודה המוכללת שבמרכז מרחב השותפות – בסיס הפירמידה, ו-  UNITY - נקודת האחדות - קדקוד הפירמידה, הינם יסודות של מרחבי שותפות איכותיים ולא שבטיים או אינדיבידואליים, שמשמשים פלטפורמות לצמיחה, התחדשות, השתנות וטיפוס אל עבר ממדי פוטנציאל גבוהים יותר.

 

מרחב שותפות הוא מרחב של הסכמה בו כול השותפים הופכים להיות בעלים של (ברית, within)...ולא בעלים על (חוזה, with)... במרחב שותפות שכזה, אין אדם במרכז היחסים, אין זהויות במרכז היחסים, אין דת או לאומיות במרכז היחסים, אלא הנקודה המוכללת, המצפן, המצפון האוניברסלי שהוא כבוד ליצור האנוש, קבלה ללא תנאי את האחר. כל תהליכי קבלת ההחלטות, פתרון הבעיות, הצמיחה וההתחדשות, נעשים מול הנקודה במרכז. במרחב שכזה אין מקום למחשבות פרטניות (אינדיבידואליות), לרצון פרטני, למחשבות נסתרות, לשיפוטיות או לאחיזה בתכנים שמעוררים דיון מי צודק ומה נכון. כאשר אלה עולים, עולים צרכים במקום רצונות ונוצרת הפרדה; עולים תכנים מתחככים במקום אוניברסליים; עולה תגובה אוטומטית לגירוי במקום בחירה ממקום של חופש.

 

הכול זה יחסים: תנועה = בריאה = יצירה = חדשנות = נשימה = חיים = תקשורת. ככול שהיחסים נמצאים בשיווי משקל דינמי, מכליל, מאחד ובו זמנית מאפשר את האוטונומיה הייחודית, כך המקרו והמיקרו כאחד מסוגלים לטפס אל ממדי פוטנציאל גבוהים יותר: אל עבר הצלחה, חדשנות, יצירתיות, שמחה, בריאות וחוסן. זהו שינוי תודעתי/מחשבתי שמתחיל ונגמר בחינוך פורמלי ולא פורמלי.

 

לביסוס 2 היסודות החדשים, עלינו להתמקד בהטמעת חזון חדש שיש לו 4 עוגנים:

 

  1. ה- Purpose שלנו (לשם מה?): Tomorrows – Creation. הערך האוניברסלי שמכוון את הבריאה-יצירה של מחר חדש, אדם חדש, ארגון חדש, צוות חדש, הצלחה חדשה הוא: החיים הם הלקוח היחיד שלנו.  משמעות הדבר שחיים משמעם טיפוס תמידי אל עבר ממד מציאות גבוה יותר. בכול שלב עלינו להביא לידי קיום משהו שלא היה קודם: יכולת חדשה, פוטנציאל חדש, השראה חדשה, שלם חדש, יצירתיות מסקרנת., עד שנשיג את הקומה ה-100 ונהפוך להיות יצור אנוש אמתי – אדם גדול - בורא. זו סיבת הקיום שלנו.
  2. ה- Mission שלנו (מה אנחנו עושים?): Consensual Domain . יוצרים מרחבי שותפות ביחסים שמושתתים על 3 ערכים אוניברסליים נוספים: צמיחה והתחדשות הם העסק היחיד, התכללות היא הרווח היחיד, אהבה תודעתית היא העתיד היחיד. הכול מתרחש בתוך יחסים. בבריאה כולה אין דבר חוץ מיחסים. אנחנו עוברים מיחסים של אינטראקציה סתמית, או מיחסים שיש בהם מרחב של אינטרסים (I), או מיחסים שהם סימביוטיים (US), אל יחסים שיש בהם הסכמה משותפת = מרחבי שותפות שפועלים לטובת המכלול והאחדות (WE-UNITY). במרחבי שותפות אין משמעות להחלטה של אדם/מנהל אחד (פרטניות, I), אין משמעות לאינטרסים וצרכים פרטניים. העוצמה החדשה, ההצלחה החדשה, ההשראה החדשה, ההשפעה החדשה, האפשרויות ללא גבול, האדירות, הם כולם מתגלים בתוך מכלול (WE).

כדי להשיג WE – מרחב שותפות - בסיס הפירמידה, עלינו לנהל את המתח הדינמי והמרתק בין תלות הדדית לאוטונומיה. כול השותפים שעל היקף המעגל נמצאים במרחק שווה מהנקודה:                                              

 

 

 

 

 

 

 

 


                        א.      כל שותף הנו אוטונום. הוא אחראי לנתיב האישי שלו בלבד. אף אחד לא יכול להתערב בנתיבו של האחר, אף אחד לא יכול לבקר, לשפוט, להתלונן על האחר, אחרת שליליות שולטת וכפייה של שדה פרטני.

                        ב.       המרחב נמצא בתלות הדדית רקורסיבית. מארג היחסים מזין, משפיע, משתנה הדדית. מתקיימת בו ערבות הדדית.  ההחלטות הן לטובת המכלול. כל אחד מהשותפים מחויב למתוח את השרשרת שהוא לנקודה במרכז שהיא נקודת המכלול (Mission) ובכך, להעצים את פלטפורמת הטיפוס. דורש את איון האגו/הזהויות. זו התחברות לנתיב, ולא לאדם אחר.

 


 

תשתית להתכללות ואחדות:

  • אמון (במקום שליטה, מוח מותנה, הפרדה, השוואתיות) - נכונות להתמזג/ביטחון במרחב/חיבוק הכישלון/נכונות לפלרטט עם אי וודאות ולשלם מחירים. א.מ.נ. = אמונה, אמינות, נאמנות, אמנות, אמון.
  • תקשורת (במקום הסתרות, מחשבות סודיות, מניפולציות) - כנות ושקיפות, האומץ לומר את עצמי, חיבור אל שורשי הדברים, כבוד ליצור האנוש, קבלה ללא תנאי. כלומר, עלינו להיות פאס-פאס (שטיחים לניגוב רגליים).
  • השתנות (במקום להתפתח טבעית) – לדעת אותי/למידה/צמיחה והתחדשות/טיפוס.

 

משמעות התנועה הרקורסיבית של מרחב השותפות היא שאנחנו משקיעים מאמצים בשינוי צורת היחסים/התנועה (טיפול ב- 5 ערכים) ולא בשינוי בני אדם.

לאף אחד ביחסים אין בעלות על "מרחב השותפות". האנשים מכוננים את הכלי, מעצבים אותו, מזינים אותו, רואים בו מטרה עילאית, אבל כול אחד אחראי לנתיבו בלבד, כול אחד הוא פרוסה שוות ערך מהעוגה השלמה. כול אחד מתנהל ממקום של דוגמה אישית. כול אחד הוא המנהיג של קיומו ללא קשר לתפקידו הפונקציונלי.

ככול שהשותפים במרחב אחראים לנתיבם ומחויבים לנקודת המכלול מתוך אמון, תקשורת ולמידה,  הנקודה במרכז הופכת למרוכזת יותר, לעוצמתית יותר, עוצמת מחשב על – מוח קוסמי. אז נוצרת קואורדינטה (קו ישר בין בינה ללב) – ציר וורטקס – סולם טיפוס אל עבר קדקוד הפירמידה הקומה ה-100. הטיפוס דורש להיות באי קיום: הכול מתמזג עם הכול, אין מקום להפרדות.

 

 



  1. ה- WAY  שלנו (איך אנחנו עושים?):  Autopoietic Systems . בניגוד למערכות האישיות והארגוניות שליוו אותנו עד כה שהיו מערכות אלופואטיות, מערכות מכאניות – פונקציונליות שדרשו שעות "מוסך" והישענות על קביים חיצוניים, הטיפוס אל עבר הקומה ה-100 (התכלית) למען יצירת מחר חדש כל יום מחדש, דורש שכול המערכות האישיות והארגוניות תהפוכנה למערכות אוטופואטיות שהן מערכות חיות שצומחות, מתחדשות ומטפסות באופן תמידי אל עבר הממד הגבוה הבא בתוך מרחב שותפות ביחסים (המשימה).
  2. ה- WAY  שלנו (איך אנחנו עושים?): Extraordinary Creator. ההתפתחות שלנו כבוראים יוצאי דופן מחייבת אותנו להפעיל 4 כשרים אסטרטגיים: EDIT (Explore – Discover – Integrate - Transform); לשלוט ב- 5 כלים אוניברסליים: תודעה, בינה, היגיון, מודעות/מצפון/לב, רצון; לדעת לנהל את מערכת היחסים בין אורות (אנרגיה, פוטנציאל) לכלים ובכך להאיץ את האבולוציה של הכלי (מפלרטט עם אי הוודאות = יחסים בין מציאות אונטולוגית למציאות אפיסטמולוגית); לעבוד עם 3 כוחות בריאה: מושך – דוחף – מחבר.

 

התוצאה בשורה העליונה: השתייכות: הופכים לבעלים של...נאמנים לתכלית שהיא הנקודה במרכז מרחב השותפות + קדקוד הפירמידה...מפתחים תודעת משימה...מביאים נשמה, שמחה ובריאות לחיים...הופכים ל אוטוריטה שראשה בקומת הרוח ורגליה על הארץ:

¬     עם עוצמות של ממדים גבוהים.

¬     עם ידע/אנרגיות אוניברסליות.

¬     עם כשרים חדשים שהכרחיים לטיפוס.

¬     עם הבנה עמוקה לגבי שרשראות סיבה – תוצאה של חיינו וקיומנו.

¬     עם היכולת לשלוט במחשבות.

 

כאשר ישנה אחריות לנתיב האישי ומחויבות לטובת המכלול, כאשר ישנה השתייכות אמיתית, נוצרת פלטפורמת טיפוס עוצמתית אל קדקוד הפירמידה – התכלית והתוצאה.


 

 

 

 

 



מכאן שהחזון החדש לישראל במאקרו ולכול ארגון (או אדם) במיקרו אינו קשור לכסף, למשאבים, לזמן, למאמץ, ליותר כוח ומניפולציות, אלא למשאבי המהות שבתוכנו. לבינה - היגיון – מודעות שלנו. לכוונה – אמונה אוניברסליים. למחשבות שלנו שבכוחן לפתוח שערים ללא נודע. שם נמצא העתיד החדש שלנו.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים