מנוי לפורטל בכיוון הרוח

פרק מספר:

ברבוניות/ טל איפרגן

 

ערב שישי. האוויר עמד, הילדונת התיישבה. יצאה מהמקלחת החמה. חום בער בה כשראתה את התמונה שבפייסבוק פורסמה: היא והאיש הפשוט בחתונה של חברתה. היא בשמלתה הוורודה והוא יפה ומכופתר מתמיד. לפחות נותרה מזכרת. ובכל זאת, מזכרות אינן מדביקות את הלב.

*

בבוקר שישי היא פסעה יחפה בטיילת. הסירה נעליה הכחולות, אלה שהסוליה שלהן פרחים. הבחינה שיש מקומות, המקומות שבהם הילכו יחד שלובי ידיים, יש מקומות שהיא בהחלט יכולה לנשום את הזיכרונות הטריים. הזיכרונות יוצאים אליה מן הים, כמו דגה אותם שלא במתכוון. הם כמו ריח דגים, עוטפים וחונקים

במידה זהה.

אמה התבוננה ובשקט לא אמרה מילה. היא מן ההתחלה סברה שהלב של בתה היחידה יתפוצץ, כי היא תיקשר ותרצה את מה שאי אפשר לקבל. כי היא ילדונת, כך קרא לה האיש הפשוט והיא כבר לא תשכח.

*

ראתה את התמונה, נכנסה ושטפה עצמה. יצאה ממקלחתה והשאירה סימנים של כפות רגליים מבושמות על הרצפה. הביטה שוב במזכרת שנותרה. ברקע הגבירה שיר שאהבה. נכנסה לבוקסר הדהוי של האיש הפשוט, התיישבה מול המסך והתחילה לכתוב אל השבת.

 

***

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים