מנוי לפורטל בכיוון הרוח

 


פרק מספר:
לשמור על שפיות/
 מרים דובי-חזן




נקודת האל-חזור

 

מודעה אחת בעיתון, שיחת טלפון, והוא נכנס להרפתקה. איך הוא יוכל לדעת עם מי הוא מדבר, האם זאת הוצאה לאור ידועה ומנוסה, כמו שהם מפרסמים באתר האינטרנט? איך יוכל להבטיח שהם אכן עושים עבודה טובה? השאלות הללו הטרידו אותו, אך אין ספק כי המודעה שנתקל בה - ובראשה הכותרת הסיפור שלך שווה ספר - שיחקה על בימת דמיונו.

הפרסום הזה, בעיתון היומי, משך את תשומת לבו כבר יותר מפעם אחת, עד שהחליט לבסוף להתיישב מול המסך ולבקר באתר. הוא ראה שם רשימה ארוכה של ספרים שיצאו לאור, רובם ככולם נראו לו מעניינים, אך השאלה שהעסיקה אותו יותר מכול היתה - האם יכולה ההוצאה להתחייב על שמירת סודיות?

שיחת הטלפון הראשונה התנהלה ברוח טובה. רבקה, מנהלת ההוצאה, הציגה את עצמה כתיעודנית. "כן, אני תיעודנית," אמרה בתגובה לשאלתו, "ואני אפילו זאת שהציעה לאקדמיה ללשון את המינוח הזה... והוא התקבל," כך הוסיפה ואמרה. משהו בישירות שלה ובכנות גרם לו להרגיש בטוח.

מאז קבע להיפגש איתה היה ראשו סחרחר. הוא חשש מתגובתה לבקשתו לשמור על סודיות מוחלטת. תהה כיצד היא יכולה לפרש בקשה זו. כבר בשיחת הטלפון ציין במפורש כי זהו תנאי בל יעבור, "חשוב מאוד שתתדרכי גם את אנשי הצוות שלך," ביקש לאחר שהציג את עצמו במילים ספורות. 

"אני כמו כספת," הבטיחה לו, "וכך גם כל אלה שיעבדו איתי על הספר שלך." זאת לא הפעם הראשונה שהיא נדרשת לחיסיון. "כל המעורבים בנושא יחתמו על סעיף של שמירת סודיות בחוזה... יש מקרים שבהם חומרים מסוימים צריכים לעבור צנזורה, אבל אין סיבה להקדים את המאוחר. אני מציעה שניפגש, נשוחח, כדי שאני אוכל ללמוד את הנושא, ולהבין מהן הציפיות שלך ולקלוע בול למטרה."

ברגע שהוזכרה המילה סודיות היא הפסיקה לשאול שאלות נוספות, חשב. בנוסף, טון הדיבור המרגיע שלה, השאלות הענייניות, החשיבה המטפורית, מעבר לרצונה המובן מאליו למכור את עצמה, כל אלה הצביעו על חשיבה הגיונית מצד אחד ועל רגישות מצד שני. שני מאפיינים שיכולים להקל עליו לנווט את דרכו.

"אתה נוסע ברחוב אחוזה, אחרי הרמזור השביעי אתה פונה ימינה, נוסע עד לכיכר ואחר כך פונה שמאלה. כדי לחנות אתה צריך סבלנות. רעננה ידועה במחסור במקומות חניה." כל זה חלף בראשו כאשר צלצל בפעמון בית ההוצאה בדיוק בזמן שקבעו. לבו הלם בחוזקה. הוא ידע כי חייו עומדים להשתנות.

כשעה לאחר מכן כבר גלש יאיר באטיות ונעצר לפני תמרור עצור ביציאה הצפונית של רעננה. הפגישה היתה טובה. נדמה לו כי פגש את האישה הנכונה לצורך העניין. סקרנית, רצינית ובעלת השקפת עולם דומה לשלו, ככל שהספיק להתרשם.

ארבע עיניים של שוטרי תנועה עקבו אחריו כדי לתפוס עברייני תנועה, בחנו את יציאתו מהעיר בשעה שפנה שמאלה. שני שוטרי התנועה, שארבו לנהגים אחרי הצומת, החמיצו קרוב לוודאי את חיוכו המלבב, שנמתח מאוזן לאוזן, מתחת לקסקט הכחול שחבש לראשו.

מאחוריו צפר נהג שהחל מאבד את סבלנותו, אחד שלא ידע מה או יותר נכון מי מצפים לו בהמשך. עם פתיל קצר כמו שלו, חשב יאיר, יש להניח שהוא לא יעצור עם ארבעה גלגלים כנדרש, וזה יכול לעלות לו גם בנקודות, לא רק בקנס. עוד הוא מתלבט אם להזהיר אותו עקף אותו הנהג ונעצר במקביל אליו. השניים פתחו חלונות. "כדאי שתדע," אמר יאיר לנהג קצר הרוח, "ששני שוטרים מחכים מעבר לסיבוב, וכל מה שהם רוצים הוא למלא את קופת המדינה על חשבוננו."

הנהג, שכבר הפך אותו לאחיו, עם כל התודות שהזרים לעברו, נפרד ממנו לשלום והמתין בסבלנות עד שיאיר פנה שמאלה. רסיסים מהפגישה עם רבקה הבזיקו בראשו. הוא ידע שהפגישה איתה היתה נקודת מפנה, וברגע שהיא הסתיימה הוא התחייב בפני עצמו לעשות את הנדרש ממנו. זהו רגע מכריע, כך חש, הרגע שאין ממנו חזרה. עליו לבצע את המשימה שהחל בה סבו לפני שנים רבות.

הוא חלף באטיות על פני השוטרים והמשיך בנסיעה עד רחוב ויצמן. לפניו נסיעה של שעה וחצי עד שעתיים, תלוי בעומס התנועה, הרהר. מניסיונו ידע כי מהירות הנסיעה משפיעה על תחושת הזמן. רק אחרי שחצה את הצמתים המרומזרים החל סוף-סוף מצפין במהירות. הרגשה של שליחות מילאה אותו בעת שחלף על פני היישובים שבדרכו. אני בדרך הנכונה, חשב.

שוב חלפו בראשו קטעי שיחה מהפגישה עם רבקה, כמו היו נקודות ציון בדרך הארוכה שעליו לעשות עד שיגיע למחוז חפצו. הוא ידע כי מעתה ועד השגת המטרה הוא ימשיך וישנן את המהלכים הצפויים פעם אחר פעם.

"ומה אם זה גדול עליי?" שאל אמש לפני השינה את יונה אשתו. "מה יהיה אם, בסופו של דבר, כל זה יתפוצץ לי בפרצוף?!" הוא ליטף בעדינות את ראשה ופרס בפניה את חששותיו לקראת הפגישה.

"אני חושבת שהאנשים שאיתנו, שאנחנו מעריכים ומוקירים,  לא יהססו  ," אמרה יונה, "כי גם הם וגם אנחנו יודעים שזאת לא רק הדרך הנכונה, אלא הדרך היחידה." כה פשוט וכה נכון. יונה שלי היא כל כך חכמה חשב, וגל חום הציף את חזהו. הוא ידע כי רק הודות לתמיכתה ולמסירותה יוכל לבצע את המשימה. יונה תלך אחריו גם למדבר אם צריך.

 


* מרים דובי חזן-סופרת, חוקרת ומוציאה לאור

.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים