מנוי לפורטל בכיוון הרוח


צילום: בלפור חקק 
 אירוע אהוד בנאי זוכר כמעט הכול/ בלפור חקק

 

בשבוע שעבר נפתח בירושלים פסטיבל הסופרים החמישי במשכנות שאננים. כתמיד הפסטיבל מנסה להציג פסיפס מעניין של סופרים מצידיו השונים של קו המשווה, ובכל זאת מתוך ניסיון למצוא שוויון ערך ליצירה בכל הגלובוס. מתברר במבט על הפסטיבל שבמפגשים הספרותיים אין קו משווה, אין קווי אורך ואין קווי רוחב. כולם נפגשים במגרש של המילים, ללא גבולות וללא מחיצות, ממש במקום שעמד בו בעבר שטח ההפקר בין ישראל לבין ירדן, לפני 1967.

הגיעו לפסטיבל סופרים מרחבי העולם:  קולום מקאן, סופר האירי; לילה עזאם זנגנה, סופרת איראנית המתגוררת בפריז; אניטה דסאי וקירן דסאי מהודו, אם ובת; נל זינק, סופרת אמריקאית המתגוררת בגרמניה,; מאי ג'יה,  סופר סיני מצליח, נשיא איגוד הסופרים הסיני; אנתוני מארה,  סופר אמריקאי; חואן גבריאל ואסקס מקולומביה,; חסוס קראסקו מספרד, שהנובלה שלו "תחת כיפת השמים" הייתה לרב-מכר ועוד ועוד. הופיעו גם סופרים עברים בפסטיבל, וביניהם נכלל גם אהוד בנאי. המופע התקיים ביום שישי 27.5.2016 באוהל הפסטיבל. האוהל היה בצבע לבן, וגם אהוד בנאי הגיע לבוש לבן.

זה היה אחד המופעים המקוריים בפסטיבל:  אהוד הופיע גם כמוסיקאי וכותב פזמונים, אך גם כסופר. המופע שלו היה שזור לכל אורך המופע בקטעים מתוך הרומן האוטוביוגרפי שלו: "זה המקום" וכן קטעים מספר המסעות שלו "זוכר כמעט הכול".

 אהוד בנאי הוא מוזיקאי ידוע יליד 1953, בנו  של יעקב בנאי, שזכור לכולנו מהסרט צ'ארלי וחצי וכן מתכניות טלוויזיה. בצעירותו ניסה להתקבל ללהקת "הברירה הטבעית" ונדחה. הפריצה הראשונה שלו הייתה כשכתב את המילים של "רכבת לילה לקהיר" ללהקת "משינה" של יובל בנאי, בן דוד שלו. ובהיותו בן 34 זכה האלבום שלו "אהוד בנאי והפליטים" להצלחה מסחררת, עקב המסרים החברתיים של שיריו.

במהלך המופע, בקטעי הקישור שלו, סיפר אהוד בנאי על עצמו. הוא סיפר על המפגש עם "החיים כמשל" של פנחס שדה, שטלטל אותו בבגרותו והוא יצר קשר עם הסופר. היה מרתק לראות את מבטיה של יעל זקס, אשתו הראשונה של פ' שדה שישבה בשורה הראשונה והקשיבה בדריכות לסיפורים של אהוד בנאי. הקהל לא ידע זאת, וגם אהוד בנאי שמר בדיסקרטיות על נוכחותה בקהל. הוא סיפר שעד אז הספרות העברית התנהלה כמו עיתון של הקיבוץ. כולם היו מגויסים למערכה הלאומית. והנה הגיע פנחס שדה, וכתב כתיבה וידויית אישית. הוא סיפר כיצד חיפש את עצמו ואת זהותו במסעות בעולם עד גיל 28, ובשיבתו לארץ היה דוור בגבעתיים והתחיל ללמוד שיעורי נהיגה. בלכתו ברחוב ראה את שושנה ברמן, שלמדה איתו בבית הספר הולכת שלובת זרוע עם אמה ברחוב. הוא ניסה מיד להתחמק, כדי שלא תבחין בו. אך היא צדה את מנוסתו מפניה, ושאלה: "את מי אני רואה כאן...את אהוד בנאי". הוא ניסה להסתיר את תיק הדוורים שלו. היא שאלה "מה אתה עושה, לאן הגעת בחיים" והוא מיד הבין שהיא חושבת שבגילו ודאי סיים דוקטורט. כדי להתחמק ענה לה:
אני עובד ולומד". במה אתה עובד, שאלה שושנה, והוא החליט להיות גלוי: "אני עובד בדואר". מה, אתה דוור?, שאלה.  כן , ענה לה. "אין דבר" ענתה. ומה אתה לומד? "אני לומד נהיגה", ענה לה אהוד בנאי, היא המשיכה ללכת אנגז'ה עם אמה והפסיקה את השיחה.

הוא סיפר שבהיותו בצעירותו בראש פינה, גילה את מקום מחבואו בהרים של נחמן פרקש, שהיה אז פושע נמלט. בנאי היה מגיע אליו לשיחות על החיים ועל משמעותם, וגילה שפרקש איש חכם שנתן לו תובנות חשובות. כשבנאי סיפר לו שהוא נוסע לכרתים, ענה לו פרקש: "אתה רואה את השביל הזה בהר? כשתגיע לכרתים תזכור שהמשך השביל מכאן מגיע לכרתים". בנאי מספר, שמיד עם רדתו מן האנייה שהגיעה לכרתים, ראה שביל מולו, ואמר לעצמו: "כרתים נקראה כך, כי נכרתה מארץ ישראל וזה ההמשך של השביל של נחמן פרקש".

בכרתים הוא פגש בבית הכנסת את הרב של כרתים, שאמר לו: "ואהבת לרעך כמוך, זה מכוון לכולם ולא רק ליהודים. וצריך לאהוב גם מי שהוא לא כמוך ! "למדתי משהו ממנו" אומר בנאי.

אהוד בנאי סיפר על קשר מיוחד שנרקם בינו ובין נח נפתולסקי, שהיה מאבות העלייה השנייה. הוא סיפר על מפגשים איתו בצפון, וגם בחווה הבוטנית שלו  כשעבר לגבעתיים. בנאי ראה במייסדים אלה דמויות של נביאים שהשפיעו על חייו.

שיר שזכה לתשואות הקהל, היה  השיר "מלנכולי": הנה קטע:

המסע אליו יצאתי

התארך אל תוך הלילה

לבד בצד הדרך

בנופים לא מוכרים

פרצופים זרים

בתים דולקים בתוך החושך

מדורה של נוודים

רכבת של חצות

ומלנכולי היתה מנת חלקי

מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים ...

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים