מנוי לפורטל בכיוון הרוח

קופת BRAVO!        







          




אירוע על "כציפור בודד על גג" מאת רחל פורמן אלבז/ חגית בת אליעזר 

 

המשוררת רחל פורמן אלבז מוזמנת להציג את ספרה החדש "כציפור בודד על גג" ב-1 במאי בפגישה החודשית של קבוצת "השראה צפונית" – שוחרי השירה של חיפה והצפון שנפגשים מדי חודש כבר כמעט 6 שנים ברציפות. פרופסור אדיר כהן – דוקטור לספרות ולחינוך, ממפתחי הביבליותרפיה ידבר על מכלול שירתה של רחל פורמן אלבז.

אני מכירה את רחל למעלה מ-20 שנה מאז הסדנא לשירה בחיפה בהנחייתו של המשורר יעקב בסר – המייסד של כתב העת "עתון77" והוצאת "ספרי עתון77". "כציפור בודד על גג" הוא ספרה הרביעי של רחל הרואה אור בהוצאה הזאת.

הספר מתחיל בחטיבת שירי ציפורים. זה שמופיע בעמוד 10 ומסומן בכוכבית "*" יפה בעייני, עושה לי הרגשה טובה ואני מעתיקה אותו מהספר באהבת כל אות וסימן ניקוד:

*

עִם נְדִידַת הַצּפֳּרִים בַּסְּתָו

גַּלֵּי יָם רוֹחֲשִׁים

וְאַדְוָה נוֹשֶׁקֶת לַחוֹף.

יֵשׁ בִּי קוֹל הָאוֹמֵר

אֵין דָּבָר גָרוּעַ מִשְּׁקִיעָה

אֲנִי מִתְבִוֹנֶנֶת בְּרֶגַע זֶה בִּיפִי הָעוֹלָם

וְנִבְלַעַת בֵּין רָזָיו

רחל גרה שנים רבות  ליד הים – בקריית חיים צפונה מחיפה. היא רואה אותו מחלון ביתה ויום יום יורדת לחוף. כתיבתה על הים משוכללת ואמינה. השיר מערסל אותי בין גליו: מעלה-מטה. בשורה הראשונה "עִם נְדִידַת הַצּפֳּרִים בַּסְּתָו" עצב של הפרדה בַּסְּתָו והאי-שקט והסכנה שבנְדִידַת הַצּפֳּרִים. שתי שורות הים, הכתובות ביופי של דיוק, אופטימיות ומרגיעות, עד שבאה החבטה "אֵין דָּבָר גָרוּעַ מִשְּׁקִיעָה", אך אחריה ההצלה: "אֲנִי מִתְבִוֹנֶנֶת בְּרֶגַע זֶה בִּיפִי הָעוֹלָם", ושוב הנפילה, אך עם ההפתעה: "וְנִבְלַעַת בֵּין...." - מה שמתנגן לנו בראש זה "גליו", אבל לא, וזאת אחת מפניני השיר: ".... רָזָיו".

 

בנוסף לציפורים, הספר מארח כלבים. תראו איזה שיר חכם, ואסתטי: סגור על עצמו:

 

שִׁיר לְגוּצָ'ה

גוּצָ'ה הִיא הַכַּלְבָּה הַקְִטַנְטֹנֶת

שֶׁקִּבַּלְתִּי אוֹתָהּ לְמִשְׁמֹרֶת

הִיא מְקַפֶּצֶת עַל שְׁתֵי רָגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת

דַּקִָּה אֲרֻכָּה רוֹצָה פִּנּוּקִים.

פְּלוּמָה שְׁחֹרָה מְכַסָּה אֶת גּוּפָהּ

עֵינֶיהָ הַקְּטָנּוֹת תָּרוֹת אַחַר פַּסְטְרָמָה

 

גוּצ'ה גוּצָ'ה

אָני מַחְזִירָה אוֹתָךְ לִבְעָלַיִךְ

עַכְשָׁו אַתְּ חֲסֵרָה לִי

הֲרֵי אַתְּ מְסִיחָה אֶת דַּעְתִּי

מֵהַצִּיסְטוֹת הַמִתְאָרְחוֹת בִּכְבֵדִי וּבְכִלְיוֹתַי

אֲנִי יוֹרֶדֶת אֶל שְׂפַת הַיָּם

לִכְתֹּב לָך שִׁיר.

 

הלועזיות של שם הכלבה "גוּצָ'ה" מדגישה את העברית הגמישה והעדינה של השיר. המילים המתחרזות במרומז "הַקְִטַנְטֹנֶת" ו- "לְמִשְׁמֹרֶת" אוצרות את כל האהבה האפשרית. וכשהכלבה האורחת עוזבת, המודעות חוזרת אל האורחות הקבועות והלא-קרויות - בשורה הארוכה, הבולטת לקראת סוף השיר: "מֵהַצִּיסְטוֹת הַמִתְאָרְחוֹת בִּכְבֵדִי וּבְכִלְיוֹתַי", אבל הכותבת מתאוששות, הרי יש לה שתי אהבות: ים ושיר. היא מתמסרת לשתיהן יחד וכותבת את השיר הזה - שִׁיר לְגוּצָ'ה.

אסיים כאן בשיר האחרון של הספר.

 

*

לְאָן נֶעֶלְמָה הַהֶעָזָה בְּשִׁירַי

בַּשִּׂמְלָה הַשּׁחוֹרָה שֶׁהִלְבִּינָה אֶת פָּנַי

בַּהֶאָרָה שֶׁבָּאָה לְכַבּוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ

עוֹטֶפֶת אֶת עָצְמִי כָּעֵת בְּשֹׁבֶל מִלִּים

לַזְּמַן הַקָּצוּב שֶׁנּוֹתַר.

 

לרחל פורמן אלבז מודעות גבוהה ואתה הביקורת העצמית.

היא רואה את כל יצירתה שכונסה ב-7 ספרי שיריה. הַהֶעָזָה נֶעֶלְמָה? אולי, לא אתווכח, אבל הופיעו מעלות אחרות: מיומנות השפה השירית, אהבת הברואים, קבלת עצמה.

בזמן "הַקָּצוּב שֶׁנּוֹתַר" לי רוצה לקרוא את ספרה הבא של המשוררת רחל פורמן אלבז.

                                   

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים