מאמר:
על האדום ועל הכתום/שלומית עוזיאל


הספר היפהפה של האמנית אביבה שמר שמו "אדוםכתום", אבל כריכתו היא שחורה-לבנה. התוצאה המפתיעה (רגע, אדום? כתום? איפה?) מזכירה את "אפקט סטרוּפּ" – כאשר שם של צבע כתוב בצבע אחר (כגון: אדום), אנשים קוראים אותו לאט יותר ושיעור הטעויות בקריאה גבוה יותר.

 

ההתנגשות בין השם לבחירת הצבעים נמשכת כאשר פותחים את הספר: הכריכה הפנימית והדף הראשון הם שחורים לחלוטין.

 

הבחירה העיצובית הלעומתית הזאת הולמת היטב את הספר, המציג מבחר מיצירתה של האמנית אביבה שמר – ציורים, רישומים, פסלים ומיצבים. לצד צילומי היצירות, ובמשקל כמעט שווה להם, מופיעים טקסטים שאת רוב רובם כתבו האמנית ועורך הספר, האמן יעקב חפץ.

כעורכת הלשון של הספר המיוחד הזה, נזהרתי לשמור על הלשון והסגנון האופייניים של כל אחד מהם. שמר מספרת בנימה אישית וגלויה על החוויות והרגשות שהיא מבטאת ביצירתה, ועל השפעת הקבלה והפילוסופיה היהודית על האמנות שלה. לצד הטקסטים האישיים האלה מופיעים הטקסטים של חפץ, המתארים את היצירות על פי טכניקה ותקופה וממקמים אותן בהקשרן ההיסטורי. הטקסטים פרי עטם של השניים מופיעים לסירוגין לאורך הספר ויוצרים דיאלוג בין האישי, הרגשי והרוחני מצד אחד, לבין התיאורטי והאקדמי מן הצד האחר. ההתנגשות בין נקודות המבט האלה – שהתממשה גם בתהליך העבודה הסוער על הספר – יצרה דיאלקטיקה פורה ומפרה: העשייה האמנותית של אביבה שמר נידונה בספר משתי נקודות מבט שונות. ההתנגשות והשיח בין שם הספר לצבעי הכריכה מהדהדים אפוא את ההתנגשות והשיח בין היוצרת לבין העורך שלה, שהגיעו עד לבחירה בשם הספר, שחפץ דרש שלא יהיה "קבלי" מדי (שם הספר, "אדוםכתום", רומז לשתי הצ'אקרות הראשונות. בערב ההשקה של הספר נשאל יעקב אם משמעות השם לא הפריעה לו, והשיב בכנות "לא ידעתי").

 

עולמה הרוחני של שמר משתקף גם בבחירות אחרות בעיצוב הספר: שולי הדפים הם מוזהבים והכריכה הקשה מרופדת בשכבת ספוג העושה אותה רכה ונעימה למגע – שני אלמנטים עיצוביים המאפיינים ספרי קודש יוקרתיים.

 

"אדוםכתום" מהווה אפוא מפגש או התנגשות מפתיעים בין ניגודים, הן בתוכנו והן בעיצובו (פרי עבודתו של המעצב כפיר מלכא). אך ייתכן שהאופי הדיאלקטי הזה מאפיין במידה מסוימת כל ספר אמנות. יצירת אמנות המומרת לתמונה בספר מופיעה כמעט תמיד בממדים מוקטנים; פסל ומיצב מצטמצמים לתמונה דו-ממדית מנקודת מבט אחת, והשינויים ביצירה בעקבות תנועת האור מוקפאים ברגע אחד בזמן. היצירה המקורית הופכת לרפרודוקציה (מאבדת את הילת המקור שלה, בלשונו של ולטר בנימין), ובמקום לעמוד בפני עצמה היא יוצרת דיאלוג עם הטקסט העוסק בה. ייתכן אפוא שכל ספר אמנות – מעצם המפגש בין האמנות לספר – הוא יצור דיאלקטי.





* שלומית עוזיאל- עורכת תוכן ועורכת לשון, מתמחה בעריכה של ספרי עיון, מאמרים ותכנים לאתרי אינטרנט. בעלת רקע אקדמי במדעי החיים ובהיסטוריה ופילוסופיה של המדע.

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים